תלמוד ירושלמי ברכות פרק ו הלכה א
משנה: כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ. חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה. חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה. רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים. הלכה: כתיב ליי הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות. אמר רבי אבהו כתיב פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם. העולם כולו ומלואו עשוי ככרם. ומהו פדיונו ברכה. רבי חזקיה רבי ירמיה רבי אבון בשם רבי שמעון בן לקיש אמרת ליי יי אתה טובתי בל עליך. אם אכלת ובירכת כביכול כאילו משלך אכלת. דבר אחר טובתי בל עליך מבלה אני טובתי בגופך. דבר אחר טובתי בל עליך. יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רבי אחא מהו בל עליך. שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך. כמה דאת אמר ובלעדיך לא ירים איש את ידו. תני רבי חייא קודש הילולים מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו. מיכן היה רבי עקיבה אומר לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגיי ורבי ירמיה סלקון לבי חנוותא קפץ רבי חגיי ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה יאות עבדת שכל המצות טעונות ברכה. ומניין שכל המצות טעונות ברכה. רבי תנחומא רבי אבא בר כהנא בשם רבי אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוה. הקיש תורה למצוה. מה תורה טעונה ברכה אף מצוה טעונה ברכה. רבי יוחנן נסב זייתא ובירך לפניו ולאחריו והוה רבי חייא בר ווא מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן בבליא למה את מסתכל בי. לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו. אית ליה. ומה צריכה ליה. מפני שגלעינתו ממעטתו. ולית ליה לרבי יוחנן שגלעינתו ממעטתו. מה עבד ליה רבי יוחנן משום בירייה. מילתיה דרבי יוחנן אמרה שכן אפילו אכל פרידה אחת של של ענב או פרידה אחת של רימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין בזמן שהוא כמות שהוא אומר עליו בורא פרי העץ ואין נוטלין ממנו לידים. בזמן שהוא מזוג אומר עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים בין חי בין מזוג אומרים עליו בורא פרי הגפן ונוטלין ממנו לידים. אמר רבי אבא אין בו משום אובדן אוכלין. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו שמן זית אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא קומי רבי זעירא ומתניתא אמרה כן. חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין לאו שחוק הוא. לא מר אלא חוץ מן היין הא שאר כל הדברים אף על פי ששחוקין בעיינן הן. רבי אבא אמר רב ושמואל תרויהון אמרין ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו. רבי זעורא בשם שמואל ראשי לפתות ששלקן אם בעינן הן אומר עליהן בורא פרי האדמה. שחקן אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי ומתניתא אמרה כן. חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת לאו שחוקה היא. לא מר אלא חוץ מן הפת הא שאר כל הדברים אף על פי ששחוקין בעינן הן. רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ. רבי בנימן בר יפת בשם רבי יוחנן ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעא לרבי בנימן בר יפת. אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין אם בעיינן הן אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח. אמר רבי זעורא מאן ידע משמע מן רבי יוחנן יאות רבי חייא בר ווא [או] רבי בנימן בר יפת. לא רבי חייא בר ווא. ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא ונסבין תורמוסין ומברכין עליהן בורא פרי האדמה. ותורמוסין לאו שלוקין הן. אין תימר שנייא היא שאמרה התורה מרורין תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן. אמר רבי יוסי בי רבי אבון ולא פליגין. זית על ידי שדרכו לאכל חי אף על פי שכבוש בעינו הוא. ירק כיון ששלקו נשתנה. רבי יעקב בר אחא אמר איתפלגון רבי [נחמיה] ורבנן. רבי [נחמיה] אמר המוציא לחם מן הארץ. ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ. אתייא אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא. לפת רבי חיננא בר יצחק ורבי שמואל בר אימי חד אמר לפת לא פת היתה. וחרנה אמר לפת לא פת היא עתידה להיות. יהי פיסת בר בארץ בראש הרים. רבי ירמיה בריך קומי רבי זעירא המוציא לחם מן הארץ וקלסיה. מה כרבי נחמיה שלא לערב ראשי אותיות. מעתה המן הארץ. שלא לערב ראשי אותיות. על דעתיה רבי [נחמיה] הבורא פרי הגפן. ועל דעתהון דרבנן בורא פרי הגפן. רבי זריקן אמר רבי זעורא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה מהו מברכה עילוי זמן תניינות. מה בינו לבין אמת המים. אמרין תמן לכך כיון דעתו מתחילה. ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה. תני רבי חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס. אמר רבי חייא בר ווא הדא אמרה אהן דנסב עיגולא ומברך עילוי והכא לא אתי בידיה צריך מברכה עילוי זמן תניינות. אמר רבי תנחום בר יודן צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שלא להזכיר שם שמים לבטלה. עד כמה יפרוס. רבי חננא ורבי מנא חד אמר עד כזית. וחרנה אמר עד פחות מכזית. מאן דמר כזית. כיי דתנינן תמן וכולן פתיתין כזית. מאן דמר עד פחות מכזית תני רבי ישמעאל אפילו מחזירה לסולתה. תני כל שאומר אחריו שלשה ברכות אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. וכל שאין אחריו שלש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון הרי פחות מכזית הרי אין אומר לאחריו שלש ברכות. מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ. רבי יעקב בר אחא אמר לשאר המינין נצרכה. רבי אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום כלום עד שיטעום המברך. רבי יהושע בן לוי אמר שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג. מה דמר רב כשהיו כולם זקוקין לככר אחד מה דמר רבי יהושע בשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו. תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו. רב כד הוה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה. רב הונא אמר אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה. הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא אמר הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומר עליו שהכל נהיה בדברו. רב הונא אמר הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן. אם היו אוכלין מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי קומוי רבי יוסי בי רבי אבון בשם רבי יוחנן אפילו אוכלין פולטן דכתיב ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך. הכוסס את החטים אומר עליהן בורא מיני זרעונין. אפיין ובישלן בזמן שהפרוסות קיימות אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ ומברך לאחריו שלש ברכות. אם אין הפרוסות קיימות אומר עליהן בורא מיני מזונות ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו פרוסות. רבי יוסי בי רבי אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזיתים. הכוסס את האורז אומר עליו בורא מיני זרעונים. אפייו ובישלו אף על פי שהפרוסות קיימות אומר עליו בורא מיני מזונות ואינו צריך אחריו לברך. רבי ירמיה אמר בורא פרי האדמה. בר מרינה בריך קומי רבי זעורא וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא אומר בורא מיני מעדנים. אמר רבי יוסי בי רבי אבון ולא פליגין מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול. מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר. מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההוא דשליק. ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטריף. עד כדון בתחילה. בסוף רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי ברוך אתה יי על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב בשם רבי יצחק רובא רבי כשהיה אוכל בשר או ביצה היה אומר אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי. ברוך אתה יי חי העולמים. עד כדון בסוף. בתחילה אמר רבי חגיי בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי והא מתניתא פליגא. על החומץ ועל הגוביי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו. והדין גוביי לא מין נפש הוא. אתיא דרבי שמעון חסידא כרבי ודברי שניהן כרבן גמליאל. דתני זה הכלל שהיה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל כל שהוא ממין שבעה ואינו ממין דגן מין דגן ולא אפאו פת רבן גמליאל אומר מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים ברכה אחת. וכל שאינו ממין שבעה ולא ממין דגן רבן גמליאל אומר מברך לפניו ולאחריו. וחכמים אומרים לפניה ולא לאחריה. רבי יעקב בר אידי בשם רבי חנינא כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אומר עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ואינו מחמשת המינין. אמר רבי יונה שלח רב זעורא גב אילין דבית רבי ינאי ואמרון לי. לית אנא ידע מה אמרון לי. מי כדון. אמר רבי יוסי מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה. אמר רבי יוסי והכן לא אכל רבי ירמיה סולת מן יומוי. לית צורכה דאי לא. למה הוא חותם בה בארץ. נעשית כברכת פועלים. דתני הפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית הרי אלו מברכין ברכה ראשונה וכוללין של ירושלם בשל ארץ וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעודן או שהיה בעל הבית אוכל עמהן הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי עבדין לה כמטבע ברכה. מהו להזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי אבא בר זמינא רבי זעירא הוה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה הואיל וחש לה רבי זעירא צריכין אנו מיחוש. תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין ושלימה של בעל הבית אומר על הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית אומר על השלימה של בעל הבית. פת חיטין ופת שעורין אומר על של חיטין. פרוסה של חטים ושלימה של שעורים אומר על הפרוסה של חטין. פת שעורין ופת כוסמין אומר על של שעורין. והלא של כוסמין יפה ממנה. אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעורא דרבי יודה היא דרבי יודה אמר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך. פת טמאה ופת טהורה רבי חייא בר ווא אמר אומר על הטהורה. פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה. רבי חייא בר אדא בשם רבי אחא על אי זה מהן שירצה יברך. קורא רבי יעקב בר אחא בשם שמואל אומר עליו בורא פרי העץ. תנא רבי חלפתא בן שאול שהכל נהיה בדברו. תני רבי יהושע בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא פליגא עילוי ואילו הן מיני דשאים הקינרס והחלימה והדמוע והאטד.