תלמוד ירושלמי גיטין פרק ד הלכה ג

משנה: אין אלמנה נפרעת מניכסי יתומין אלא בשבועה. נמנעו מלהשביעה התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה את כתובתה והעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם. הלל תיקן פרוזבול מפני תיקון העולם. הלכה: אין אלמנה נפרעת מניכסי יתומין כול׳. בראשונה היו נשבעות לשקר וקוברות את בניהם. שנאמר לשוא הכיתי את בניכם. ועוד שאימת נדרים עליהן יותר מן השבועות. עברה ונשבעה. רב הונא אמר. אם נשבעה נשבעה. רב אמר לכלתיה. אילוליה דאנא וותרן אפילו קלוסיתיה דעל רישך דידי הוא. שמואל אמר. זכת בכלים שעליה. מתניתא מסייעא ליה לשמואל. אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו. רב הונא אמר. מפני מה התקינו זמן בגט. מפני מעשה שאירע. מעשה באחד שהיה נשוי את בת אחותו וזינת עד שהיא אשת איש. הלך והקדים זמנו בגט. אמר. מוטב שתידון כפנויה ואל תדון כאשת איש. אמר רב הונא. קשיתא קומוי רב יעקב בר אחא. כמאן דאמר. מעשרות מן דבריהן. ברם כמאן דאמר. מעשרות מן התורה. והילל מתקין על דבר תורה. אמר רבי יוסי. וכי משעה שגלו לבבל כלום נפטרו אלא ממצות התלויות בארץ. והשמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ. חזר רבי יוסי ואמר. זה דבר השמיטה שמוט. בשעה שהשמיטה נוהג בארץ מדבר תורה השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ דבר תורה. בשעה שהשמיטה נוהג בארץ מדבריהן השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ מדבריהן. תמן אמרין. אפילו כמאן דאמר. מעשרות מדברי תורה. מודה בשמיטה שהיא מדבריהן. וזה דבר השמיטה שמוט. רבי אומר. שני שמיטין שמיטה ויובל. בשעה שהיובל נוהג השמיטה נוהגת מדברי תורה. פסקו היובילות נוהגת שמיטה מדבריהן. אימתי פסקו היובילות. לכל יושביה. בזמן שיושבין עליה ולא בזמן שגלו מתוכה. היו עליה ולא היו מעורבבין שבט יהודה בבנימן ושבט בנימן ביהודה יכול יהא היובל נוהג. תלמוד לומר יושביה. לכל יושביה. נמצאת אומר. כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובילות.