תלמוד ירושלמי גיטין פרק ט הלכה יא

משנה: בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה שנאמר כי מצא בה ערות דבר. ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה ערות דבר. רבי עקיבה אומר אפילו מצא אחרת נאה ממנה שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו וגו׳. הלכה: והא תני. בית שמי אומרים. אין לי אלא היוצא משום ערוה בלבד. ומניין היוצאה וראשה פרוע צדדיה פרומין וזרועותיה חלוצות. תלמוד לומר כי מצא בה ערות דבר. מה מקיימין דבית שמי. שלא תאמר. היוצא משום ערוה אסור. משום דבר אחר מותרת. אמר רבי שילא דכפר תמרתא. קרייא מקשי על דבית שמי. לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. מה אנן מקיימין. אם לאוסרה עליו כבר היא אסורה לו. אלא כן אנן קיימין. ליתן עליו בלא תעשה. כתיב והדוה בנידתה והזב את זובו. זקינים הראשונים היו אומרים. תהא בנידתה. לא תכחול ולא תפקוס עד שתבוא במים. אמר להן רבי עקיבה. משם ראייה. אם את אומר כן אוף היא עצמה מביאה לידי כעירות והוא נותן את עיניו בה לגרשה. ואתייא דזקנים כבית שמי ודרבי עקיבה כבית הלל.