תלמוד ירושלמי דמאי פרק ז הלכה ו

משנה: היו לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשרות של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת. מעשרותיהם מעשרות כלכלה בחבירתה קרא לה שם. הלכה: ותני עלה נוטל מן השנייה שתי תאנים ושתי עישורין ועישורו של עישור. שמואל אמר לא מצי תניתה. אין יסב חדא לעשר. צריך מיסב חדא למאת. אין יסב חדא למאת. צריך מיסב חדא לאלף. אין יסיב חדא לאלף. צריך מיסב חדא לעשרה אלפין. אמר רבי יוסה בר חנינא על הראשונה עובר בעשה ועל השנייה בעשה ולא תעשה. על הראשונה עובר בעשה שקבע שני שמות כאחת ועל השנייה בעשה ולא תעשה שקבעו שני שמות כאחת ושהקדים שני שבראשונה לראשון שבשנייה. אמר רבי לעזר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר אין את תופס אלא ראשון ראשון בלבד. תמן תנינן הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים הרי זו תמורת עולה דברי רבי מאיר. אמר רבי יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין רבי מאיר ורבנין לאחר כדי דיבור אבל בתוך כדי דיבור לא. מן מה דאמר רבי לעזר רבי מאיר היא. הדא אמרה אפילו בתוך כדי דיבור אינו חוזר בו. די מתניתא מעשרותיהן מעשרות כלכלה וחבירתה קרא שם. מפני שקבע שני שמות כאחת. הא זה אחר זה אין את תופש אלא ראשון ראשון בלבד. אמר רבי אבונא מודין חכמים לרבי מאיר באומר תרומה זו תחת שני חייב. בהמה זו תחת זבחים שני חייב מפני שקבע שני שמות כאחת הא זה אחר זה אין את תופש אלא ראשון ראשון בלבד. לא כן אמר רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב הונא אמר זו תמורת עולה חוזר בו אפילו בתוך כדי דיבור. כאן במתכוין לפחות. כאן במתכוין להוסיף. אמר הרי זו תרומה אפילו בתוך כדי דיבור אינו חוזר בו. אדם נשאל על הקדישו ואין אדם נשאל על תרומתו. כיצד הוא עושה נוטל עשרים תאנים מאי זו מהן שירצה. וכל עשר דיסב אית בהון תרומת מעשר. עד כדון בשוות. היה בזו מאה ובזו מאתים אם לשם מאה הוא נוטל אחת עשרה. אם לשם מאתים הוא נוטל ששים תאנים. בזו מאה ובזו אלף אם לשם מאה הוא נוטל חמש עשרה. אם לשם אלף הוא נוטל אפילו הוא נוטל את כולה אינו משלים. מי שיש לו כלכלה והוא מבקש לעשרה נוטל שני תישועין ותישוע של תישוע שהן עשר מעשר ותשע מעשר שני. ויאמר תשע עשרה. אמר רבי זעירא דברי חכמים וחידותם. הרוצה להכניס מאה תאנים מתוקנות לתוך ביתו הרי זה נוטל על כל תאינה ותאינה שני תישועין ותישוע של תישוע שהן עשרים ושלש תאינה ארבעה אמר תישועו של תישוע.