תלמוד ירושלמי דמאי פרק ז הלכה ח

משנה: מי שהיו לו עשרה שורות של עשר כדי יין ואמר שורה החיצונה אחת מעשר ואינו יודע איזו היא נוטל שתי חביות לוכסון חצי שורה החיצונה אחת מעשר ואינו יודע איזו היא נוטל ארבע חביות מארבע זויות שורה אחת מעשר ואינו יודע איזו היא נוטל שורה אחת לוכסון. חצי שורה אחת מעשר ואינו יודע איזו היא נוטל שתי שורות לוכסון. חבית אחת מעשר ואינו יודע איזו היא נוטל מכל חבית וחבית. הלכה: ויטול שתים. רבי כהן בשם רבנין דקיסרין בשהפריש חציין ממקום אחר. תני היו לפניו שתי חביות אחת של מעשר טבל טהור ואחת של מעשר טבל טמא הרי זה מביא שני לגינין ונוטל מזו כדי תרומת מעשר משתיהן ומזו כדי תרומת מעשר משתיהן. וחוזר ומגביה את הלגין ואומר. אם זהו טהור הרי הוא עשיתיו תרומת מעשר. ואם לאו לא עשיתי כלום. וחוזר ועושה כן בשני וטובל ושותה דברי רבי. רבי לעזר בי רבי שמעון אומר אינו נוטל אלא בסוף. מה טעמא דרבי אני אומר שמא שתה משקין טמאין תחילה. ומה טעמא דרבי לעזר בר שמעון אני אומר שמא שתה משקין טמאין בסוף. הכל מודין בשותה משקין טמאין שהוא אסור לוכל אפילו ספק תרומה. ספק משקין כל עמא מודיי שהוא מותר לוכל אפילו תרומה ודאי. אלא כא אנן קיימין כהדא מתניתא. מה טעמא דרבי אלעזר בר שמעון מאחר שעל ידי זה ועל ידי זה נתבררה הטומאה טעון טבילה. מה טעמא דרבי שלא יבוא לידי רביעית. למה טעמא דרבי לעזר בי רבי שמעון בשותה פחות מרביעית. ולית ליה לרבי לעזר בי רבי שמעון שלא יבוא לידי רביעית. אמר רבי יוסי ברבי בון אין לך אלא כהדין פיתרא קדמיא. דרבי חשש שמא שתה משקין טמאין תחילה. ורבי לעזר בי רבי שמעון חשש שמא שתה משקין טמאין בסוף.