תלמוד ירושלמי הוריות פרק ב הלכה ז

משנה: כל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת היחיד מביא כשבה ושעירה והנשיא שעיר ומשיח ובית דין מביאין פר. ובעבודה זרה היחיד והנשיא והמשיח מביאין שעירה. ובית דין פר ושעיר פר לעולה ושעיר לחטאת: אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח ובית דין פטורין. אשם וודאי היחיד והנשיא והמשיח חייבין ובית דין פטורין. על שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו בית דין פטורין היחיד והנשיא והמשיח חייבין אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי רבי שמעון. ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד. רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר: הלכה: כל מצות שבתורה כול׳. אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין כול׳. נפש. לרבות הנשיא. ירבה המשיח. בחטאה בשגגה. את שהוא בשגגת המעשה. יצא משיח שאינו בשגגת המעשה. וכרבי דו אמר משיח בשגגת מעשה הוא. את שהוא בשגגת מעשה לכל הדברים. יצא משיח שאינו בשגגת מעשה לכל הדברים. נפש. לרבות הנשיא ומשיח. הכא את מר. לרבות הנשיא. וכא את מר. לרבות משיח. כחטאת אשם. מה חטאת מכפרת וממרקת. אף אשם מכפר וממרק. יצא אשם תלוי שהוא מכפר ומשייר. כיני מתניתא. אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו. דברי הכל. והנשיא על שמיעת קול. דברי רבי שמעון. אמר רבי יוחנן. מן המקדש לא יצא ולא יחלל. הא אם יצא אינו מחלל. רבי אשיאן רבי יונה רבי בון בר כהנא מקשי. והכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח. הא אם לקח אינו מחלל. מאי כדון. אמר חזקיה. ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל. את שקרבנו שוה לקהל. יצא משיח שלא שוה קרבנו לקהל. התיבון. הרי נשיא לא שווה קרבנו לקהל. שוה ביום הכיפורים. הרי אחיו הכהנים לא שוו ביום הכיפורים. שוו בשאר ימות השנה. אמר רבי יודן בר שלום. שוו במתן דמים בחוץ. אמר רבי יוחנן. לא אמר רבי ליעזר אלא מפני כריתו. רב הושעיה בעי. מעתה אפילו בקבועה. אמר רבי יונה. מיסבור סבר רבי הושעיה שנעקר מכל הפרשה. אלא כהדיוט עשיר עביד ליה רבי ליעזר. אמר רבי מנא. אין כהדיוט עשיר עביד ליה רבי ליעזר אפילו על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים. דתני. לא נחלקו רבי אלעזר וחכמים על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים שאינו מביא שעיר אלא שעירה. ועל מה נחלקו. על טומאת מקדש וקדשיו. שרבי ליעזר אומר. הואיל והוא בהיכרת למה אינו מביא שעיר אלא שעירה. התיבון. הרי משיח ועבודה זרה הרי אינו מביא שעיר אלא שעירה.