תלמוד ירושלמי הוריות פרק ג הלכה ב

משנה: חטאו עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו הרי אילו כהדיוט. רבי שמעון אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין ומשנתמנו פטורין. ואי זה הוא הנשיא זה המלך שנאמר ועשה אחת מכל מצות יי אלהיו נשיא שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו. ואי זה הוא המשיח זה המשוח בשמן המשחה ולא המרובה בבגדים. אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות. ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה. זה וזה שווין בעבודת יום הכיפורים ומצווין על הבתולה ואסורין על האלמנה ואינן מיטמאין בקרוביהן ולא פורעין ולא פורמין ומחזירין את הרוצח: הלכה: חטאו עד שלא נתמנו כול׳. חברייא אמרין טעמא דרבי שמעון. משם שהגדולה מכפרת. אמר רבי יוסי. שאין חטאו וידיעתו שוין. מה מפקה מביניהון. רישא דפירקא. כהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו. וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו. כהן משיח מביא פר והנשיא מביא שעיר. חטאו בספק. מאן דמר. משם שהגדולה מכפרת. כשם שהיא מכפרת על הודאי כך היא מכפרת על הספק. מאן דמר. אין חטאו וידיעתו שוין. אין חטאו וידיעתו שוין. חטאו עד שלא נתמנו משנתמנו עברו. מאן דמר. משם שהגדולה מכפרת. כיפרה גדולה על הראשון וחייב על השיני ועל השלישי. מאן דמר. אין חטאו וידיעתו שוין. חטאו על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו. מאן דמר. אין חטאו וידיעתו שוין. הרי חטאו וידיעתו שוין. מאן דמר. משם שהגדולה מכפרת. אפילו כן הגדולה מכפרת. אמר רבי מתניה. לעולם אין הגדולה מכפרת עד שתיוודע לו גדולתו. אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה. אפילו בעלם אחד פטור. ספק חצי זית עד שלא נתמנה וספק חצי זית משנתמנה. מביא אשם תלוי. מצינו דבר עיקרו פטור ספיקו חייב. ולא אשכחנן כן. אכל שני זיתים ונתוודע לך בוודייו שלאחד מהן. שיני עמד לו בספיקו. רבי יעקב דרומייא בעא קומי רבי יוסי. מה נפשך. חלב אכל כיפר. אמר רבי יוסי. כל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי ידיעת ספיקה קובעתו לחטאו. הרי מצינו דבר עיקרו פטור וספיקו חייב. וכא עיקרו פטור וספיקו חייב. אכל כזית עד שלא נתמנה וכזית משנתמנה. בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. ספק כזית עד שלא נתמנה וספק כזית משנתמנה. בעלם אחד אינו חייב אלא אחת. בשני העלימות חייב שתים. אכל שלשה זיתים וסבור שהן שנים. הפריש חטאת כדרבי יוחנן. דרבי יוחנן אמר. נתכפר מקצת החט נתכפר כולו. רבי שמעון בן לקיש אמר. נתכפר מקצת החט לא נתכפר כולו. אכל חמשה זיתים ונתוודע לו בספק כל אחד ואחד. ואחר כך נתוודע לו בית דין. רבי שמעון בן לקיש אמר. ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו. רבי יוחנן אמר. אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי שמואל בר רב יצחק. מודה רבי שמעון בן לקיש בכהן משיח שאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו. ומה טעם. כחטאת כאשם. את שהוא מביא אשם תלוי ספיקו קובעתו לחטאו. ואת שאינו מביא אשם תלוי אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו. מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש. תמן הוא אמר. ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו. וכא אמר. אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו. תמן אשמו קובעו. וכא מה אית לך. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן. תמן הוא אמר. נתכפר מקצת החט נתכפר כולו. וכא הוא אמר אכן. לא אמר רבי יוחנן אלא בידיעה האחרונה שאין בה שום קרבן. הכל מודין שאם היתה ראשונה קיימת שהיא נדחית. מה יעשה בה. רבי יוסי אמר. תלויה בכפרה. אמר רבי זעירא. כל שלא נראית לא היא ולא דמיה מתה מיד. אכל חמשה זיתים ונודע לו בספיקו משנתמנה ובבית דין מעבר. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש פטור. על דעתיה דרבי יוחנן חייב. כן אמר רבי שמעון בן לקיש לפטור ולא לחיוב. אלא כיני. אכל חמשה זיתים ונתוודע לו בספיקו עד שלא נתמנה וודייו משנתמנה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש דו אמר. ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו. דו אמר. חייב. על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר. אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו. דו אמר. פטור. הכל מודין שאם היתה ראשונה קיימת שהיא נדחית. מה יעשה בה. רבי יסא אמר. תלויה בכפרה. אמר רבי זעירא. כל שלא נראית לא היא ולא דמיה מתה מיד. אכל חצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה חצי זית שעבר. הואיל ובא חיוב קרבן בנתיים מצטרפין. נישמעינה מן הדא. היו לפניו שלשה. אכל את הראשון ולא נתוודע לו. שיני ושלישי העלימו שלראשון. נתודע לו על הראשון ולא נתוודע לו על השיני. שלישי בהעלימו שלשיני. ואחר כך נתוודע לו על כולהם. רבי יוחנן אמר. חייב על הראשון ועל השיני ופטור על השלישי. אמר רבי יוסי. שיני לדעתו הדבר תלוי. רצה מתכפר לו על הראשון. רצה מתכפר לו על השלישי. חברייא מדמייא לה לארבעה חציי זיתים. אם היה פיקח מביא קרבן אחד. ואם לאו מביא שני קרבנות. היך עבידא. מביא על הראשון ועל השיני אחד. על השלישי ועל הרביעי אחד. רבי יוסי מדמה לה לזיתים שלימים. אם היה פיקח מביא שני קרבנות. ואם לאו מביא שלשה קרבנות. היך עבידא. מביא על הראשון ועל השיני אחד ועל השלישי ועל הרביעי אחד. אם הביא על האמצעיים פטור על הראשון ועל הרביעי. רבי יוסי מדמי לה לזיתים שלימים. אם היה פיקח מביא שני קרבנות ואם לאו מביא שלשה קרבנות. היך עבידא. מביא על הראשון ועל השיני אחד ועל השלישי ועל הרביעי אחד. אם הביא על האמצעיים חייב על הראשון בפני עצמו ועל הרביעי בפני עצמו. רבי יצחק שאל. אף באכילת פרסים כן. אמר רבי יוסי. כל זה שאילתה דרבי יצחק לית היא כלום. וכתיב באכילת פרסים הדבר תלוי. אילו אכל חצי זית בתוך כדי פרס זה וחצי זית בתוך כדי פרס זה שמא כלום הוא. אכל כמה זיתים וכמה פרסים בהיעלם אחד אינו חייב אלא אחת. רבנן דקיסרין אמרי. עד דין מדמי לה לחלבים ודמינה לשבת. אילו ארג חוט אחד בתוך כדי בגד זה וחוט אחד בתוך כדי בגד זה שמא כלום הוא. ארג כמה חוטין בכמה בגדים בהיעלם אחד אינו חייב אלא אחת. הרי בא חיוב בקרבן בנתיים ותימר מצטרפין. אמר רבי אבון. תמן חייוב בקרבן. ברם הכא קרבן. אכל כזית עד שלא נתמנה וכזית משנתמנה וכזית משעבר. על דעתון דחברייא דינון אמרין. משם שהגדולה מכפרת. כיפרה גדולה על הראשון וחייב על השיני ועל השלישי. על דעתיה דרבי יוסי דו אמר. אין חטאו וידיעתו שוין. חייב על הראשון ועל השיני ופטור על השלישי. אכל כזית. ספק עד שלא נתמנה ספק משנתמנה. ספק עד שלא נתגייר ספק משנתגייר. ספק עד שלא הביא שתי שערות ספק משהביא שתי שערות. מביא אשם תלוי. אכל ספק כזית ואין ידוע אם ביום הכיפורים אכלו אם קודם יום הכיפורים אכלו. ספק כפרה כיפר. אם ביום הכיפורים אכלו אם לאחר יום הכיפורים אכלו. חברייא אמרין. ספק כפרה כיפר. אמר רבי מתנייה. לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים. מתניתא מסייעא לחברייה. שבת ויום הכיפורים ועשה מלאכה בין השמשות. מה נפשך. יום הכיפורים הוא כיפר. חול הוא מותר. והתני ואכל. אמר רבי יוסי בירבי בון. באכילת היתר. אכל חמשה זיתים ונתוודע לו בספיקן עד שלא נתמנה ובבית דין משנתמנה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש חייב. על דעתיה דרבי יוחנן פטור. כן אמר רבי שמעון בן לקיש לחיוב לא לפטור. אלא כיני. אכל חמשה זיתים ונתוודע לו בספיקן משנתמנה ובבית דין משעבר. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש דו אמר. נתכפר מקצת החט לא נתכפר כולו. דו אמר. פטור. על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר. נתכפר מקצת החט נתכפר כולו. דו אמר. חייב. הכל מודין שאם היתה ראשונה קיימת שהיא נדחית. מה יעשה בה. רבי יסא אמר. תלויה בכפרה. אמר רבי זעירא. כל שלא נראית לא היא ולא דמיה מתה מיד. מודה רבי יוחנן שאם היתה ראשונה קיימת שהיא נדחית. מה יעשה בה. רבי יסא אמר. תלויה בכפרה. אמר רבי זעירא. כל שלא נראית לא היא ולא דמיה מתה מיד. מודה רבי יוחנן שאם היתה ראשונה קיימת שהיא נדחית. מה יעשה בה. רבי יסא אמר. תלויה בכפרה. לפום כן רבי יוסי בירבי בון הוי עליה. אכל חמשה זיתים ונתודע לו בראשון ומביא קרבן. בשיני ומביא קרבן. בשלישי ומקריב קרבן. ברביעי ומקריב קרבן. בחמישי ומקריב קרבן. רבי יוחנן אמר. נתכפר לו בראשון שהוא לפני אכילת כולהם והשאר יפלו לנדבה. רבי שמעון בן לקיש אמר. נתכפר לו באחרונה שהוא לאחר אכילת כולהם והשאר ידחו. רב חסדא ורב המנונא. רב חסדא כרבי יוחנן. ורב המנונא כרבי שמעון בן לקיש. מתיב רב חסדא לרב המנונא. והא מתניתא מסייעה לך ופליגא עלי. אם היתה ידיעה בנתיים. כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. אילו תנא אשם וקם ליה. יאות. אמר רבי חיננה. אפילו כן לצדדין דתימר כן. אשר נשיא יחטא. אמר רבן יוחנן בן זכאי. אשרי שהנשיא שלו מביא חטאת. על שגגתו הוא מביא לא כל שכן על זדונו. נשיא שלו מביא חטאת. לא כל שכן ההדיוט. נשיא. יכול נשיא שבטים כנחשון. תלמוד לומר ועשה אחת מכל מצות יי אלהיו. ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את יי אלהיו. אלהיו לגזירה שוה. מה אלהיו שנאמר להלן נשיא שאין על גביו אלא אלהיו. אף אלהיו שנאמר כאן נשיא שאין על גביו אלא אלהיו. אשר יש צדיקים וגו׳. אשריהם הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בעולם הזה. ווי לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים בעולם הזה. מלך ישראל ומלך יהודה שניהן שוין. לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה. ומה טעם. ומלך ישראל ומלך יהודה וגו׳ בגורן. כבגורן. אמר רבי יוסי בירבי בון. ובלחוד עד דיהוא בן נמשי. ומה טעם. בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל. מיכן ואילך בליסטייא היו נוטלין אותה. אי זהו הוא משיח. המשוח בשמן המשחה כול׳. אמר רב חונה. כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום שעורה הוות מתכפר לו כהדיוט. תני. רבי יודה בירבי אלעאי אומר. שמן המשחה שעשה משה בהר מעשה ניסים נעשו בו מתחילה ועד סוף. שמתחילה לא היה בו אלא שנים עשר לוג. שנאמר ושמן זית הין. אם לסוך בו את העצים לא היו ספק. על אחת כמה וכמה שהאור בולע והיורה בולעת והעצים בולעין. ממנו נמשחו המשכן וכל כליו. המזבח וכל כליו. מנורה וכל כליה. כיור וכנו. ממנו נמשחו אהרן כהן גדול ובניו כל שבעת ימי המילואים. ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. מלך בתחילה טעון משיחה. מלך בן מלך אין טעון משיחה. שנאמר קום משיחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה ואין בניו טעון משיחה. אבל כהן גדול בן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעון משיחה. וכולו קיים לעתיד לבוא. שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדרותיכם. אין מושחין את המלכים אלא על גבי המעיין. שנאמר והרכבתם את שלמה בני וגו׳ ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל. אין מושחין את המלכים אלא מפני המחלוקת. מפני מה נמשח שלמה. מפני מחלוקתו שלאדוניהו. ויואש מפני עתליה. ויהוא מפני יורם. לא כן כתוב קום משחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה ואין מלכי ישראל טעונין משיחה. ולא יאשיהו גנזו. הדא אמרה. באפי בלסמון נמשחו. יואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. אין מושחין מלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא נמשחו מן הפך היתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה נמשחו מן הקרן היתה מלכותן מלכות קיימת. אין מושחין מלכים כהנים. רבי יודה ענתודרייה. על שם לא יסור שבט מיהודה. אמר רבי חייה בר בא. למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב כל ישראל. מה כתיב בתריה. לא יהיה לכהנים הלוים. והכתיב הבכור יוחנן. הבכור למלכות. והכתיב השלישי צדקיהו הרביעי שלום. שלישי למלכות. רביעי לתולדת. צדקיהו שצידק עליו את הדין. שלום שבימיו שלמה מלכות בית דוד. לא שלום הוה שמיה ולא צדקיה הוה שמיה אלא מתנייה. הדא היא דכתיב וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו וגו׳. המשוח בשמן המשחה. בבניין הראשון. למרובה בגדים. בבניין האחרון. ואתאי כיי דמר רבי אינא בשם רבי אחא. חמשה דברים היה בבית המקדש האחרון חסר מן הראשון. מאי טעמא. עלו ההר והבאתם עץ וגו׳ אכבד חסר ה׳. אלו ה׳ דברים שהיו בית המקדש אחרון חסר מהראשון. ואילו הן. אש וארון ואורים ותומים ושמן הקודש. תני. כהן משיח מביא פר. אין מרובה בגדים מביא פר. ודלא כרבי מאיר. מה טעמיה דרבי מאיר. משיח. ומה תלמוד לומר כהן. להוציא למרובה בגדים. מה טעמון דרבנן. משיח. יכול זה המלך. ומה תלמוד לומר כהן. לרבות מרובה בגדים. הכא את מר. להוציא למרובה בגדים. וכא את מר. לרבות למרובה בגדים. אמר רבי הילא. כל מדרש ומדרש לעניינו. אילו נאמר משיח ולא נאמר כהן. הייתי אומר. על העלם דבר מביא פר ועל שגגת המעשה מביא שעיר. הוי צורך הוא שיאמר כהן. או אילו נאמר כהן ולא משיח. הייתי אומר. זה המלך. אם תאמר. בפר קדמה פרשת מלך שיוטל על העלם דבר מביא פר ועל שגגת המעשה מביא שעיר. הוי צורך הוא שיאמר משיח וצורך הוא שיאמר כהן. אמר רבי יוחנן עבר והביא עשירית האיפה שלו כשר. מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. מה. מייחדין ליה עימיה. אמר רבי חגי. משה. דינון מייחדין ליה עימיה דו קטיל ליה. אותו. אחד מושחין ואין מושחין שנים. אמר רבי יוחנן. מפני האיבה. עבר זה ושימש זה. הראשון כל קדושת כהונה עליו. השיני אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. אמר רבי יוחנן. עבר ועבד עבודתו פסולה. עבודתו משל מי. נישמעינה מן הדא. מעשה בבן אלם בציפרים שאירע קרי בכהן גדול ביום הכיפורים ונכנס בן אלם ושימש תחתיו. יצא ואמר למלך. פר ואיל הקריבים היום משלמי הן קריבין. משלו או משלכהן גדול. וידע המלך מהו שואלו. אמר לו. לא דייך ששימשת שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם. וידע בן אלם שהוסע מכהונה גדולה. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לטייל עם המלך ערב יום הכיפורים עם חשיכה. ונתזה צינורה שלרוק מפיו על בגדיו וטימאתו. ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו. אותו היום ראת אימן שני בניה כהנים גדולים. שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שימשו בכהונה גדולה. שלחו ואמרו לקמחית. מה מעשים טובים יש בידך. אמרה להן. יבוא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימיי. אמרין. כל קמחייא קימחין וקימחא דקימחית סולת. קראו עליה הפסוק הזה כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. יכול לא יהא משוח מלחמה מפני עשירית האיפה שלו. תלמוד לומר תחתיו מבניו. את שבנו עומד תחתיו מביא עשירית האיפה. ואת שאין בנו עומד תחתיו אינו מביא עשירית האיפה. ומניין למשוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו. תלמוד לומר שבעת ימים ילבשם הכהן וגו׳. את שהוא בא אל אוהל מועד לשרת בקודש בנו עומד תחתיו. ואת שאינו בא אל אוהל מועד לשרת בקודש אין בנו עומד תחתיו. ומניין שהוא מתמנה להיות כהן גדול. פינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים יי עמו. רבי יוסי כד הוה בעי מקנתרה לרבי לעזר בירבי יוסי הוה אמר ליה. לפנים עמו. בימי זמרי מיחה. ובימי פילגש בגבעה לא מיחה. ומניין שהיה עובד בשמונה. רבי בא בר חייה בשם רבי יוחנן. ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו. ומה תלמוד לומר אחריו. לגדולה שלאחריו. ומניין שהוא נשאל בשמונה. רבי ירמיה רבי אימי בשם רבי יוחנן. ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו. ומה תלמוד לומר אחריו. לקדושה שלאחריו. בכמה הוא נשאל. אייתיהו רבבהו שעלה מתניתא דבר קפרא מדרומא ותנא. אינו עובד לא בארבעה שלכהן הדיוט ולא בשמונה שלכהן גדול. אמר רבי בא. בדין היה שיהא עובד בארבעה. ולמה אמרו אינו עובד. שלא יהו אומרין. ראינו כהן הדיוט פעמים שהוא עובד בשמונה ככהן גדול. אמר רבי יונה. ולא בפנים הוא עובד. והלא בחוץ הוא נשאל וטועין דבר מבפנים לבחוץ. וכי רבי טרפון רבן שלכל ישראל לא טעה בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן. דכתיב ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות. תמימים לא בעלי מומין. דברי רבי עקיבה. אמר לו רבי טרפון. אקפח את בניי אם לא ראיתי שמעון אחי אימה חיגר באחת מרגליו ועומד בעזרה וחצוצרתו בידו ותוקע. אמר לו רבי עקיבה. שמא לא ראיתו אלא בשעת הקהל. ואני אומר. בשעת קרבן. אמר לו רבי טרפון. אקפח את בניי שלא הטיתה ימין ושמאל. אני הוא ששמעתי ולא היה לי לפרש. ואתה דורש ומסכים שמועה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו. וכפר הכהן אשר ימשח אותו. מה תלמוד לומר. לפי שכל הפרשה נאמרה באהרן. אין לי אלא משוח בשמן המשחה. מרובה בגדים מניין. תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו. ומניין לרבות אחר המתמנה. תלמוד לומר וכפר הכהן. במה הוא מתמנה. רבנן דקיסרין בשם רבי חייה בר יוסף. בפה. אמר רבי זעירא. הדא אמרה שממנין זקינים בפה. אמר רבי חייה בר אדא. מתניתא אמרה כן. חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל. הוא. לא המלך. הוא. לא הנשיא. הוא. לרבות כהן משוח מלחמה. אשה בבתוליה יקח. פרט לבוגרת שכלו בתוליה. רבי לעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת. רבי יצחק שאל. אף בשאר כל הדברים כן. קומץ ואחר מקטיר. ומקבל ואחר זורק. שורף ואחר יזה. רבי יעקב בר אידי בשם רבי יצחק. עשו אותה חטאת גדולה שלא נודעה לרבים. הדא אמרה. קומץ ואחר מקטיר. מקבל ואחר זורק. שורף ואחר יזה. רבי ברכיה רבי יעקב בר אידי רבי יצחק שאל. היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה. מת עבד לה. שמת ויחזור הרוצח למקומו או יעשה כמו שנגמר דינו בלא כהן גדול. ואל יצא משם לעולם.