תלמוד ירושלמי חלה פרק ב הלכה א

משנה: פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה. יצאו מכאן לשם רבי ליעזר מחייב ורבי עקיבה פוטר. עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ חייב במעשרות ובשביעית. אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת. עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות. האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות עצמה אבל לא האיש. הלכה: פירות חוצה לארץ כול׳. כתיב אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. שמה אתם חייבין. אין אתם חייבין חוץ לארץ. תני זו דברי רבי מאיר. אבל דברי רבי יהודה פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ רבי אליעזר פוטר ורבי עקיבה מחייב. מה טעמא דרבי אליעזר לחם הארץ. לא לחם חוץ לארץ. מה טעמא דרבי עקיבה אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. שמה אתם חייבין בין בפירות הארץ בין בפירות חוץ לארץ. מה מקיים רבי אליעזר טעמא דרבי עקיבה אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. חברייא בשם רבי לעזר רבי בא בשם רבי לעזר. רבי הילא בשם רבי שמעון בן לקיש. כך משיב רבי עקיבה את רבי ליעזר אין את מודי לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות שהן חייבין בחלה. ולאו גידולי פטור הן והוא מקבל מיניה. אמר רבי יוסי תמיהני איך רבי עקיבה מותיב את רבי ליעזר והוא מקבל מיניה. תמן עד שלא נכנסו לה למפריעה ירשו דאמר רבי הונא בשם רבי שמואל בר נחמן לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי כבר נתתי. מה מקיים רבי עקיבה טעמא דרבי ליעזר לחם הארץ. בספינה שנכנסה לארץ. אם קירמו פניה מן החוט ולפנים חייבת. מן החוט ולחוץ פטורה. על דעתיה דרבי עקיבה היא ספינתא היא עיסת הגוי היא הכנסתן שהכל הולך אחר קרימה בתנור. מודין חכמים לרבי עקיבה בהכנסתן לארץ שהכל הולך אחר קרימה בתנור. מן מה דרבי עקיבה מתיב לרבי ליעזר והוא מקבל מיניה. רבי יונה בעא קומי רבי ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצא קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש. אמר ליה למה לא. עד כדון לחה אפילו יבישה. אמר ליה אפילו יבישה אפילו קצורה. מעתה אפילו חטין בעלייה. כך אני אומר לא יאכלו ישראל מצה בלילי הפסח. אמר רבי יונה מן דנפקות תהית דלא אמרת ליה שנייה היא שמצוות עשה דוחה למצוות לא תעשה. על דעתיה דרבי יונה דו אמר מצות עשה דוחה בלא תעשה אף על פי שאינה כתובה בצידה ניחא. על דעתיה דרבי יוסי דו אמר אין מצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה אלא אם כן היתה כתובה בצידה מה שיהיו תגרי גוים מוכרין לה[ם] וכרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו. התיב רבי בון בר כהנא והכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח. לא בששה עשר. התיב רבי לעזר בירבי יוסי קומי רבי יוסי והכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים. לא בחמשה עשר. יצאו מכאן לשם רבי ליעזר מחייב ורבי עקיבה פוטר. אמרו רבי ליעזר מן אתרה ורבי עקיבה מן אתרה. רבי ליעזר מן אתריה מאי טעמא דרבי ליעזר לחם הארץ בכל מקום שהוא. רבי עקיבה מן אתריה מה טעמא דרבי עקיבה אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. שמה אתם חייבין. ואין אתם חייבין חוץ לארץ. רבנין דקיסרין בשם רבי חנינה במחלוקת. כל מקום אשר תדרך כף רגליכם בו לכם יהיה. אין בכלל אלא מה שבפרט וכרבי יודה. מתיבין לרבי יודה אם בספרי ארץ ישראל והכתיב מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם. אלא אם אינו עניין לספרי ישראל תניהו עניין לספרי חוץ לארץ. מעתה מה שהיה דוד הולך ומכבש בארם נהרים ובארם צובה יהו חייבין בחלה. שנייא היא שהיה דוד מניח ספרי ארץ ישראל ומכבש ספרי חוץ לארץ. הוו בעיי מימר מה דאמר תמן חייב אוף הכא חייב. מה דאמר תמן פטור אוף הכא פטור. אפילו כמאן דאמר תמן פטור הכא חייב. כיון שנכנסו ישראל נתחייבו. כתיב הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר יי אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר. רבי חנניה ורבי מנא חד אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש זה. וחרנה אמר יותר ממה שכיבש יהושע כיבש זה. תנא רבי סידור מסייע לרבי מנא ימים קלים עשו ישראל באותה הארץ. עפר חוץ לארץ שבא לסוריא נעשה כסוריא. יצא משם לכאן נתחייב. אמר רבי יודה אימתי בזמן שהספינה גוששת. אמר רבי חגיי רבי יודה כדעתיה דרבי יודה פוטר במים לפי שאין בהן ממש. אמר רבי אבין לא מסתברא דלא מחלפא שיטתיה. לא היתה את הספינה גוששת כמי שהספינה גוששת. לא היתה ספינה גוששת מעשרותיה מהלכה תורמין ממנה על עציץ שאין נקוב ומעציץ שאין נקוב עליה. כהדא דתני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבין עליו חומש. רבי הילא בשם רבי לעזר הקונה עציץ נקוב בסוריא אף על פי שלא קנה עפר שתחתיו וקרקע שעל גביו קנה לחייבו למעשרות ולשביעית אפילו נתון על גבי שתי יתידות. אף רבי יודה מודי בה. מה בינו לבין הספינה. ספינה עולה ויורדת וזה במקומו הוא. רבי יוסי בירבי חנינה אמר דרבי אלעזר בן יהודה איש בירתותא היא דתנינן תמן רבי לעזר בן יהודה איש בירתותא אומר משם רבי יהושע פסל את כולה. ורבי עקיבה אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו. רבי שמעון בן לקיש אמר מה פליגין. בשהוכשרה ואחר כך נילושה שמי פירות מחוורין להכשיר. אבל אם נילושה ואחר כך הוכשרה אין מי פירות מחוורין להכשיר. רבי חייה בשם רבי יוחנן דברי הכל היא. אף על גב דרבי עקיבה אמר תמן אין מי פירות מחוורין לטומאה מודי הוא הכא שמי פירות מחוורין לחלה. רבי בא רבי חייה בשם רבי יהושע בן לוי אין לך מחוור אלא שבעת המשקין בלבד. רבי יוסי בעי מה איתאמרת לחלה לטומאה. אין תימר לחלה כל שכן לטומאה. אין תימר לטומאה הא לחלה לא. רבי יונה פשיטא ליה לחלה כל שכן לטומאה. רבי יונה כדעתיה דרבי יונה תני דרבי שמעון בן יוחי. רבי יהושע בן לוי תני דרבי שמעון בן יוחי דתני רבי שמעון בן יוחי רבי טרפון אומר נאמר כאן חלה. ונאמר להלן חלת לחם שמן. מה חלה שנאמרה להלן עשויה בשמן. אף חלה שנאמר כאן עשויה בשמן. ושמן אחד משבעת המשקין הוא. רבי יוסי בשם רבי שבתי רבי חייה בשם רבי שמעון בן לקיש לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארבעת מילין. רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה הדא דתימר לפניו אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסין מה את עבד לון כלפניהן כלאחריהן. נישמעינה מן הדא האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה. והדא אשה לא בתוך ביתה יושבת ותימר אין מטריחין עליו. והכא אין מטריחין עליו. תני המים שלפני המזון רשות ושלאחר המזון חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק. ובשניים נוטל ואינו מפסיק. מהו מפסיק. רבי יעקב בר אחא אמר נוטל ושונה. רבי שמואל בר רב יצחק בעי נוטל ושונה ואת אמרת רשות. אין דבעי מימר ארבעת מילין ואת אמרת רשות. אמר רבי יעקב בר אידי על הראשונים נאכל בשר חזיר. ועל השניים יצאת אשה מביתה. ויש אומרים שנהרגו עליה שלש נפשות. הדא אמרה עגבות אין בהן משום ערוה. הדא דאת אמר לברכה אבל להביט אפילו כל שהוא אסור. כהדא דתני המסתכל בעקיבה שלאשה כמסתכל בבית הרחם. והמסתכל בבית הרחם כילו בא עליה. שמואל אמר קול באשה ערוה מה טעם והיה מקול זנותה ותחנף הארץ וגו׳. רב הונא אמר עומד הוא אדם על הצואה ומתפלל ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בצואה. ישב ולא קינח אסור. אמר רבי מנא אף על גב דלא אמר רבי יוסי הדא מילתא אמר דכוותה דרב הונא אמר עומד הוא אדם על גבי צואה ומתפלל ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בצואה. ישב ולא קינח הרי בשרו נוגע בצואה.