תלמוד ירושלמי חלה פרק ד הלכה ה

משנה: נתיי איש תקוע הביא חלות מבייתור ולא קיבלו ממנו. אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן. אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהם קודם לעצרת ולא קיבלו מהן. מפני הכתוב שבתורה וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה. בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו. יוסף הכהן הביא ביכוריו יין ושמן ולא קבלו ממנו. אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלם והחזירוהו שלא יקבע הדבר לדורות. ארסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקבלו ממנו. מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור ירושלם. הלכה: תני רבי חייה גזרו עליהן והחזירום למקומן. אמר רבי בא בר זבדא איפשר לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה שנאכלת. לשורפה אין את יכול שלא יהו אומרין ראינו תרומה טהורה נשרפת. להחזירה למקומה אין את יכול שלא יהו אומרים ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ. הא כיצד מניחה עד ערב פסח ושורפה. אמר רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין שלתרומה בעכו שאמר זה הובא מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה. ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ. נאמר לא ירד לעכו איכן שתייו מן החוט ולחוץ מן החוט ולפנים נאמר מן החוט ולחוץ. אמר רבי יונה אפילו תימר מן החוט ולפנים לא חשו למראית העין בספינה. אימתי היה שמעון בן כהנא בימי רבי ליעזר. רבי שמעון בר כהנא הוה מסמך לרבי ליעזר עברון על חד סייג. אמר ליה אייתי חד קיסם ניחצי שיניי. חזר ואמר לא תיתי לי כלום אמר דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן הוה אזיל סייגה דגוברה. רבי חגיי הוה מסמך לרבי זעירא עבר חד טעין חד מובל דקיסין. אמר ליה אייתי לי חד קיסם ניחצי שיניי. חזר ואמר ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן הא אזלא מובלה דגברא. רבי זעירה כשר כל כך. אלא מילין דיצרן שמע לן נעבדינן. אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן. אמר רבי בא מרי ולא רבי חייה רובא היא עוד הוא אית ליה וגזרו עליהן והחזירום. אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהם קודם לעצרת ולא קיבלו מהן. תנינן תמן אין מביאין בכורים משקין. רבי הילא בשם רבי לעזר כיני מתניתא אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים. והתני דרך ביכורים משקה להביאן מניין שיביא תלמוד לומר תביא. תיפתר שלקטן משעה הראשונה על מנת כן. וכאן לא לקטן משעה ראשונה על מנת כן. ואתייא כמאן דאמר פסחן של נשים רשות. תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשיני טפילה לאחרים דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר האשה עושה פסח שיני לעצמה אפילו בשבת ואין צריכה לומר הראשון. רבי שמעון בן אלעזר אומר האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני. מה טעמה דרבי מאיר איש שה לבית אבות. אם רצ[ו] שה לבית. מה טעמא דרבי יוסי איש שה לבית אבות כל שכן לבית. מה טעמה דרבי שמעון בן אלעזר איש ולא אשה. מה מקיימין רבנין איש. פרט לקטן. אמר רבי יונה ואפילו למאן דאמר חובה שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה. לא כן סברנן מימר קודם לשתי חלות לא יביא ואם הביא כשר. שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה. ולא כן תנינן אם באו תמימין יקרבו. שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקבלו ממנו. תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ. ויבואו ביכורין. אמר רבי הושעיה ביכורים באחריות הבעלים. תרומה אינה באחריות הבעלים. אם אמר את כן אף הן מרדפין לאחריה לשם.