תלמוד ירושלמי יבמות פרק ב הלכה ו

משנה: מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן הייבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו לו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. הלכה: מי שיש לו בן מכל מקום כול׳. רבי אבין בעי ובנו לכל דבר. אפילו לפירייה ורבייה. ולא שנייה בן גוי שבא על בת ישראל וילדה. בן ישראל שבא על גויה וילדה. משום בתישראל וילדה. בכור לנחלה ואינו בכור לכהן. גוי שבא על גויה וילדה. רבי יוחנן אמר. גוים יש להם יחסים. רבי שמעון בן לקיש אמר. גוים אין להן יחסין. והא כתיב בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו. על ידי שכיבד זקינו זכה להתיחס. והא כתיב וישלח המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון מלך ארם היושב בדמשק לאמר. קוצץ בן קוצץ. כמה דאת אמר כי המן בן המדתא. וכי בן המדתא היה. אלא צורר בן צורר. אוף הכא קוצץ בן קוצץ. אמר רבי תנחומא. כך משיב רבי שמעון בן לקיש את רבי יוחנן. והא כתיב ולציבא ששה עשר בנים ועשרים עבדים. ועבדים יש להן ייחוס. בא למנות שומטין שלמפיבושת. שפחה. האשה וילדיה תהיה לאדוניה. נכרית. רבי יוחנן אמר בשם רבי שמעון בן יוחי. כתיב לא תתחתן בם וכתיב כי יסיר את בנך מאחרי. בנך מישראלית קרוי בנך. ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה. יעקב איש כפר נבוריה אזל לצור. אתון שאלין ליה. מהו מיגזר בריה דארמייתא בשובתא וסבר מישרי לון מן הדא ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. שמע רבי חגיי אמר. ייתי. אייתוניה דילקי. אמר ליה. מאיכן אתה מלקיני. אמר ליה. מן הדא דכתיב ועתה נכרות ברית לאלהינו. אמר ליה. מן הקבלה את מלקיני. אמר ליה. וכתורה יעשה. אמר ליה. מן הדא אורייה. אמר ליה. מן ההיא דאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי. כתיב לא תתחתן בם וכתיב כי יסיר את בנך מאחריי. בנך מישראלית קרוי בנך. ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה. אמר ליה. חבוט חבטך דהוא טבא בקלטא.