תלמוד ירושלמי יבמות פרק ד הלכה ח
משנה: החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה בבתה בבת בתה ובבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת. האחין מותרין. היא אסורה באביו באבי אביו בבנו ובבן בנו באחיו ובבן אחיו. מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו. הלכה: החולץ ליבמתו כול׳. מפני שחלץ לה. הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה. אמר רבי אבינא. הדא היא דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר. שומרת יבם שמתה מותר באמה. זיקה היתה לו בה. כיון שמתה בטלה לו זיקתה. והכא כיון שמת בטלה זיקתו. רבי אבון שמע לה מן דבתרה. ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין. ואחותה אצל האחין לא כמתה היא. אסורה באביו ובאבי אביו בבנו ובבן בנו ובאחיו ובבן אחיו. הדא אמרה שניתנו שניות לחולץ. והיידא אמרה דא. בבנו ובבן בנו באחיו ובבן אחיו. הדא אמרה שניתנו שניות לחולץ. כיני מתניתא. מותר הוא אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו. הדא מסייעא לההיא דאמר רבי הילא בשם רבי אבינא. קל וחומר. מה אחות חלוצתו שהוא מדבריהן נתנו לה חכמים צרה. כאן שיש כאן איסור אחיו לא כל שכן.
