תלמוד ירושלמי יבמות פרק ה הלכה ד

משנה: חלץ ועשה בה מאמר נתן גט ובעל או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום. אחת יבמה אחת ואחת שתי יבמות. הלכה: חלץ ועשה מאמר כול׳. אף על פי שאמרו. אין חליצה אחר חליצה. אבל ביאה שלאחר חליצה פוסלתה מן הכהונה. בלא כך אינה פסולה מן הכהונה. אלא פסולה מלוכל בתרומה. הבא על חלוצתו חלוצתו פסלה מלאכל בתרומה. אלא בשבאו אחיו עליה. ניחא כמאן דמר. הוא אינו חייב על חלוצה והאחין חייבין על חלוצה. ברם כמאן דמר. בין הוא בין אחין אינן חייבין על חלוצה. אלא כשבא על הצרה. ניחא כמאן דמר. הכל מודין בצרה שהוא חייב. ברם כמאן דמר. הוא אינו חייב לא על חלוצה ולא על הצרה. אלא כשבאו אחין עליה. ניחא כמאן דמר בין הוא בין אחין אינן חייבין על החלוצה אבל חייבין על הצרה. ברם כמאן דמר. בין הוא בין אחין אינן חייבין לא על החלוצה ולא על הצרה. אלא כרבי עקיבה. דרבי עקיבה אומר. יש ממזר בחלוצה. אמר רבי יוסי. תיפתר שהיה יבמה כהן ובא עליה וחיללה. נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום. ולא כבר תנינן. אין לאחר חליצה כלום. בגין ניתנינה דבתרה אחד יבמה ואחד שתי יבמות. אילו המקדש חלוצתו שמא תפשו בה קידושין. תיפתר אי כרבי שלא לדעת. או דברי הכל במתכוין לקנותה לשום מאמר יבמתו ואינה יבמתו. אמר רבי בא. ותני כן. המאמר קונה בין לדעת בין שלא לדעת. דברי רבי. וחכמים אומרים. אין קונין אלא לדעת. מודה רבי בקידושין שאינן קונין אלא לדעת. ומאי טעמא דרבי. ביאה קונה ומאמר קונה. מה ביאה קונה בין לדעת בין שלא לדעת אף המאמר קונה בין לדעת בין שלא לדעת. וכמה דרבי אומר. המאמר קונה בין לדעת בין שלא לדעת. כך הוא אומר. הגט פוטר בין לדעת בין שלא לדעת. ולמה רבי אומר. המאמר קונה בין לדעת בין שלא לדעת. שכן ביאה בגדול קונה בין לדעת ובין שלא לדעת. ויפטור הגט שלא לדעת וחליצה אינה פוטרת אלא לדעת.