תלמוד ירושלמי יבמות פרק ח הלכה א

משנה: הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהם ועבדיהם יאכלו. פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו ונשיהן לא יאכלו. ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אילו יאכלו. הלכה: הערל וכל הטמאים כול׳. איש איש לרבות את הערל. או איש איש לרבות את האונן. אמר רבי יוסה בן חנינה. כתיב כל זר לא יאכל קודש. משום זרות אסרתי לך ולא אסרתי לך משום ערלה. רבי טיופא סמוקא בעי קמי רבי יוסי. או נאמר. זרות אסרתי ולא אסרתי משום ערלה ומשום אנינה. אמר ליה. מאחר שכתוב אחד מרבה ואחד ממעט. מרבה אני את הערל שהוא מחוסר מעשה מגופו. ומוציא את האונן שאינו מחוסר מעשה מגופו. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל. נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה. מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את הערל. אף תושב ושכיר האמור בתרומה פסל בו את הערל. רבי חגיי בעא. אי מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את האונן. אף תושב ושכיר האמור בתרומה נפסול בו את האונן. אמר רבי הילא. לא למדו תחת תחת אלא דברים האמורין בפרשה. טומטום ואנדרוגינס ממקום אחר באו. אונן ממעשר שיני בא. רבי אבון בעי. ותהא תרומה אסורה לאונן מקל וחומר. ומה אם המעשר שהוא מותר לזרים הרי הוא אסור לאונן. תרומה שהיא אסורה לזרים אינו דין שתהא אסורה לאונן. לא. אם אמרת במעשר שהוא טעון מחיצה. תאמר בתרומה שאינה טעונה מחיצה. הא לפי שיש בזה מה שאין בזה ובזה מה שאין בזה לא צרכו ללמד זה מזה. קדשים מהו שיהו אסורים בערל. ללמד מן הפסח אין את יכול שאין בו שבירת העצם. ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד. הוי סופך לומר ממנו וממנו. מה ממנו שנאמר בפסח פוסל בו את הערל. אף ממנו שנאמר בקדשים פוסל בו את הערל. קדשים מהו שיהו אסורין לאונן. ממנו ממנו. מה ממנו שנאמר במעשר פוסל בו את האונן. אף ממנו שנאמר בפסח פוסל בו את האונן. ומופנה הוא. והלא דרושה היא. כהדא דתני. תושב זה קנוי קניין עולם. שכיר זה קנוי קניין שנים. יאמר תושב. מה תלמוד לומר שכיר. הקנוי קניין עולם אינו אוכל. והקנוי קיניין שנים אוכל. אילו כן הייתי אומר. תושב זה הקנוי קניין שנים. וכשהוא אומר שכיר בא השכיר ללמד על התושב שהוא קניין עולם. אמר רבי מתיה. מכיון דכתיב וכל ערל לא יאכל בו כמי שהוא מופנה מצד אחד. על דעתיה דרבי עקיבה לאי זה דבר נאמר תושב ושכיר בתרומה. כההיא דאמר רבי אילא בשם רבי יסא. הלוקח עבדים ערילים מן הגוי על מנת למוהלן. רבי יסא בשם רבי יוחנן שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. הלוקח עבדים ערילים מן הגוי על מנת למוהלן אפילו מלן לא יאכלו בתרומה. רבי יוסי בשם רבי יוחנן שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. הלוקח עבדים מן הגוי על מנת למוהלן וחזרו בהן מגלגל עמהן שנים עשר חודש. אם קיבלו עליהן הרי יפה ואם לאו מותר למוכרן לגוי. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי. מעשה באחד שלקח עיר אחד שלעבדים ערלים מן הגוי על מנת למוהלן וחזרו בהן. אתא שאל לרבנין. אמרו ליה. גלגל עמהן שנים עשר חודש. אם קיבלו עליהן הרי יפה ואם לאו הכל כמנהג המדינה. ואמר רבי יצחק בר נחמן. רבי יהושע בן לוי היה בלדוקיא. והוה תמן רבי יודן נשייא. בעא מיקרוץ. אמר ליה. המתן ואנו מטבילין את הגיורת הזו למחר. רבי זירא שאל לרבי יצחק בר נחמן. למה. מפני כבוד הזקן או משום שאין מטבילין את הגיורת בלילה. אמר ליה. משום שאין מטבילין את הגיורת בלילה. אתא עובדא קומי דרבי יוסי. מהו להטביל את הגרים בלילה. ולא הודו. עבד תושב לעולם. גר תושב הרי הוא כגוי לכל דבר. רבי שמואל בר חייה בר יהודה בשם רבי חנינה. גר (ו)תושב מגלגלין עמהן שנים עשר חודש. אם חזר בו הרי יפה ואם לאו הרי הוא כגוי לכל דבר. רבי שמואל בר חייה בר יהודה רבי חנינה בשם רבי. גר תושב צריך לקבל עליו על מנת שיהא אוכל נבילות. אמר רבי הילא יאמרו הדברים ככתבן. מה יאמרו הדברים ככתבן. אמר רבי יוסי בר חנינה. לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתנינה ואכלה. אית תניי תני. גר תושב אין מקבלין אותן עד שיקבל את כל המצות שכתובות בתורה. אית תניי תני. גר תושב אין מקבלין אותו עד שיכפור בעבודה זרה שלו. רבי בא בשם רבי חייה בר אשי. גר תושב אין מקבלין אותו עד שיכפור בעבודה זרה כגוי. אמר רבי זעירא. מדברי כולהון עד שיכפור בעבודה זרה כגוי. דל כן מה אנן אמרין. הואיל והוא מצוה על עבודה זרה לא יבטל. וגוים אינן מצווין על עבודה זרה ומבטלין. אמר רבי יוסה. שלא תאמר. והוא שווה לישראל בשלשה דברים. בלא תעשוק ולא תונה וגולה כישראל. הוא לא יבטל. לפום כן צרך מימר. מבטל עבודה זרה כגוי. מאן תנא בלא יעשוק. רבי יוסה בירבי יודה. דתני. גר תושב הרי בלא תעשה. דברי רבי יוסה בירבי יודה. רבי יודה אומר. גר תושב בשבת כישראל ביום טוב. מה ישראל ביום טוב אופה ומבשל ואסור בכל מלאכה אף גר תושב בשבת כן. רבי יוסי אומר. גר תושב בשבת כישראל בחולו שלמועד. מה ישראל בחולו של מועד מגבב מעל פני השדה ואסור בכל מלאכת השדה אף גר תושב בשבת כן. רבי שמעון אומר. גר תושב בשבת כישראל בשאר ימות השנה. מה ישראל בשאר ימות השנה חורש וזורע וקוצר אף גר תושב בשבת כן. רב אדא רב המנונא רב אדא בר אחווא בשם רב. הלכה כרבי שמעון. כתיב וכל עבד איש מקנת כסף וגו׳. עבד איש את מוהלו בעל כורחו. בן איש אין את מוהלו בעל כורחו. רבי יוחנן בעי. הא בן קטן את מוהלו על כורחו. אפילו כבנו שלאורכניס. רבי חזקיה בשם רבא. הא כיני. מצא בתוכה תינוק מושלך. הטבילו לשום עבד את מוהלו לשום עבד. לשום בן חורין את מוהלו לשום בן חורין. רבי יוחנן בעי. לשום עבד הרי הוא כעבד. אפילו כבנו שלאורכניס. רבי אבהו ורבי אלעזר בשם רבי הושעיה לא אמר כן אלא וכל עבד איש מקנת כסף. עבדך איש את מוהלו על כורחו. בנך איש אין את מוהלו על כרחו. כההיא דמר רבי הילא בשם רבי יסא. הלוקח עבדים ערילים מן הגוים על מנת למהול. מה נפשך. כעבד איש הוא את מוהלן על כורחן על מנת שלא למוהלן. כבן איש הוא אין את מוהלו על כורחו. המשוך והנולד מהול והמל עד שלא נתגייר לא יאכלו בתרומה. רבי זריקן רבי ינאי בירבי ישמעאל בשם רבי יוחנן. משום קנס. רבי ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב. גזירה גזרו. מה נפק מן ביניהון. משך לו אחר ערלה או שנמשכה מאיליה. אין תימר קנס. אין כאן קנס. אין תימר גזירה גזרו. אפילו כן גזירה גזרו. המול ימול. גזירה לשתי מילות. אחד למילה ואחד לפריעה. אחת לפריעה ואחת לציצין. עד כדון כרבי עקיבה דו אמר. לשונות ריבויין הן. כרבי ישמעאל דו אמר. לשונות כפולין הן. התורה דיברה כדרכה. הלוך הלכת. כי נכסף נכספת. גנב גונבתי. מנלן. אמר רבי יודה בר פזי. אז אמרה חתן דמים למולות. מיכן לשתי מילות. אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצין. רב אמר. המול ימול. מיכן לנולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. המול ימול. מיכן לישראל ערל שלא ימול עד שימול. ואין צריך לומר גוי ערל. אמר רבי לוי. כתיב ואתה את בריתי תשמור. אתה וכל כיוצא בך. תני. ישראל מל את הכותי והכותי אינו מל את ישראל מפני שהוא מהול לשום הר גריזים. דברי רבי יודה. אמר לו רבי יוסה. וכי איכן מצינו בתורה שהמילה צריכה כוונה. אלא יהא מל והולך לשם הר גריזים עד שתצא נפשו. המושך לא ימול שלא יבוא לידי סכנה. דברי רבי יודה. אמר לו רבי יוסי. הרבה משוכין היו בימי בן כוזבא וכולן מלו וחיו והולידו בנים ובנות. המושך והנולד מהול והמל עד שלא נתגייר צריך להטיף ממנו דם ברית. תני רבי שמעון בן אלעזר. לא נחלקו בית שמי ובית הלל על שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה. על מה נחלקו. על גר שנתגייר מהול. שבית שמי אומרים. צריך להטיף ממנו דם ברית. ובית הלל אומרים. אין צריך להטיף ממנו דם ברית. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה. הלכה כדברי התלמיד. אתא עובדא קומי רב ואמר. מן הא דתני. מפני שהיא ערלה כבושה. הדא אמרה. ערל ברור הוא ודוחין עליו את השבת. רבי אבהו אמר. אין דוחין עליו את השבת וצריך להטיף ממנו דם ברית. רב אדא בר אחווא אתיליד ליה חד בר נש כן. מימסמס בה מית. אמר רבי אבין נעשה כרות שפכה ונתענה עליו שימות. רבנין דקיסרין אמרין נעשה פצוע דכא ונתענה עליו שימות. ערלתו וודאי דוחה את השבת. ואין הספק דוחה את השבת ערלתו. ערלתו ודאי דוחה את השבת. אין אנדרוגינס דוחה את השבת. שהיה רבי יודה אומר. אנדרוגינס דוחין עליו את השבת וחייבין עליו כרת. ערלתו. ערלתו ודאי דוחה את השבת. ואין בין השמשות דוחה את השבת. ערלתו. ערלתו ודאי דוחה את השבת. אין שנולד מהול דוחה את השבת. שבית שמי אומרים. צריך להטיף ממנו דם ברית. תמן תנינן. הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינס. מה אמר בה רבי יודה. נישמעינה מן הדא. רבי יוחנן בן דהבאי אמר משום רבי יודה. אף הסומא. לית בר נש אמר אף אלא דו מודה על קדמייתא. מחלפא שיטתיה דרבי יודה. תמן אמר פרט. והכא אמר לרבות. רבי יודה ורבנין מקרא אחד הן דורשין. רבנן דורשין. ערל. מה תלמוד לומר זכר. עד שיהא כולו זכר. רבי יודה דרש. זכר. מה תלמוד לומר ערל. ואפילו מקצתו ערל. ברם הכא כל זכורך. פרט לאנדרוגינס. תמן תנינן. קטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא. שמואל אמר. אפילו אחזתו החמה שעה אחת ממתינין לו עד שלשים יום. ואותן שלשים יום מהו להאכילו מחלבה שלתרומה. מהו לסוכו שמן שלתרומה. נישמעינה מן הדא. הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה ונשיהם ועבדיהם יאכלו. רבי אחא בשם רבי תנחום בירבי חייה. אין ערלה אלא משמיני והלאה. ותני כן. כל שלשים יום אסור להאכילה חלבה שלתרומה ואסור לסוכו בשמן שלתרומה. לילי שמיני מה את עבד לה. מן מה דתני. לילי שמיני הנכנס לדיר להתעשר. הדא אמרה. לילי שמיני כשמיני הוא. ותני כן. כל שבעת ימים מותר להאכילו חלבה שלתרומה ומותר לסוכו בשמן שלתרומה. תמן תנינן. אילו הן ציצין המעכבין את המילה. רבי אבינא בשם רבי ירמיה. בחופה רוב גובהה שלעטרה. רבי יוסי בן יוסי אמר. בחופה רוב גגה שלעטרה. רבי טבי בשם שמואל. בודקין אותו בשעה שהוא מקשה. מל ולא פרע את המילה כילו לא מל. תני וענוש כרת. רבי אחא בשם רבי אבהו. הדא דתימר בשאין ביום כדי למרק. אבל אם יש ביום כדי למרק ממרק ואינו חושש. תני. כל שעה שהוא עוסק במילה חוזר. בין על ציצין המעכבין את המילה בין על הציצין שאין מעכבין את המילה. פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי יוחנן. דברי רבי יוסי אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה. היידן רבי יוסי ההיא דתנינן תמן. רבי יוסי אומר. יום טוב הראשון שלחג שחל להיות בשבת. שכח והוציא את הלולב ברשות הרבים פטור. מפני שהוציאו ברשות. אף בסכין שלמילה כן. אף במצה כן. מן מה דאמר רבי יוחנן דברי רבי יוסה אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה. הדא אמרה. אף בסכין שלמילה כן אף במצה כן. אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אילו יאכלו. אמר רבי לעזר. דרבי לעזר ודרבי שמעון היא. אמר רבי יוחנן. דברי הכל היא. שנייא היא הכא שלא הוסיף בה קיניין אחד לפסול. אתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא. דאיתפלגון. שומרת יבם כוהנת שנפלה לפני שני כהנים יבמים. עשה בה אחד מהן מאמר. לא הספיק לכונסה לחופה שלנישואין עד שנעשה פצוע דכא וכרות שפכה. אמר רבי שמעון בן לקיש. מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה פוסלת. רבי יוחנן אמר. לכשיבעול. היה אחד מהן כשר ואחד פסול אף רבי יוחנן מודה. רבי חייה בר אדא בעא קומי רבי מנא. עשה בה הכשר מאמר. אמר ליה. מחלוקת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש.