תלמוד ירושלמי יבמות פרק ח הלכה ג

משנה: עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם אבל נקיבותיהן מותרות מיד. מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקיבות. אמר רבי שמעון קל וחומר הדברים ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקיבות מיד. מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקיבות מיד. אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. אמר להם לא כי הלכה אני אומר. ממזירין ונתינין אסורים ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקיבות. הלכה: עמוני ומואבי אסורין כול׳. עמוני ולא עמונית. מואבי ולא מואבית. ודכוותה אדומי ולא אדומית. מצרי ולא מצרית. כתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. היה להם לנשים לקדם. כתיב אשר שכר עליך ואשר יעץ. מי דרכו לשכור. האיש ולא האשה. מי דרכו ליעץ. האיש ולא האשה. כתיב ושחרים הוליד בשדי מואב מן שלח אותם חושים ואת בערה נשיו. שחרים זה בועז שהיה משוחרר מן העונות. הוליד בשדה מואב שנשא את רות המואביה. מן שלח אותם שהיה משבטו שליהודה. דכתיב ביה ואת יהודה שלח לפניו וגו׳. חושים ואת בערה נשיו. וכי יש לך אדם שהוא מוליד את נשיו. אלא שחש כנמר וביאר את ההלכה. ויולד מן חודש אשתו. לא צורכה דלא ויולד מן בערה נשיו. אלא על ידיה נתחדשה הלכה. עמוני ולא עמונית. מואבי ולא מואבית. כתוב אחד אומר. ושמו יתרא הישראלי. וכתוב אחר אומר. יתר הישמעאלי. רבי שמואל בר נחמן אומר. ישמעאלי היה. ואת אומר ישראלי. אלא שנכנס לבית דינו שלישעיה ומצאו יושב ודורש פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ. ונתגייר. ונתן לו את בתו. ורבנין אמרין. ישראלי היה. ואת אומר ישמעאלי. אלא שחגר מתניו כישמעאלי ונעץ את החרב בבית דין. או נהרוג או נהרג או נקיים דברי רבי. כל מי שהוא עובר על הלכה זו בחרב זו אני הורגו. עמוני ולא עמונית. מואבי ולא מואבית. אמר רבי שמואל בר נחמן. אני אין לי אלא משנה. ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדה מואב. זו היא ששבה משדה מואב תחילה. אחורי אמר לה. ותעזבי אביך ואמך. אמר לה. אילו באת אצלינו מאתמול שלשום לא היינו מקבלין אותך. תנה רבי זכיי קומי רבי יוחנן. בת גר עמוני כשירה. בת גיורת עמונית פסולה. אמר ליה רבי יוחנן. בבלייא. עברת בידך תלתא נהרין ואתבדת. אלא היא בת גר עמוני היא בת גיורת עמונית כשירה. רבי יוסה בשם רבי יוחנן. לא כן צריכה בשהיתה אמה מישראל. שלא תאמר. כשם שנתחללה אמה כך נתחללה בתה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כשירה אפילו לכהן גדול. מה טעמא. בעמיו. עם שהן עשויין שני עממין. זכרים אסורין ונקיבות מותרות. רבי חגיי בשם רבי פדת. רבי שמעון בן לקיש לא אמר כן אלא בת גר עמוני פסולה שהיא באה מטיפה פסולה. אמר רבי יוחנן. ותני כן. עממין זה בזה עד שלא נתגיירו זכרים אסורין איסור עולם ונקיבותיהן מותרות מיד. נתגיירו זכרים אסורין איסור עולם ונקיבותיהן מותרות לאחר שלשה דורות. רבי חזקיה בשם אחא. מתניתא אמרה כן. מניין אתה אומר. אחד מכל משפחות הארצות שבא על אחת מן הכנענים וילדה ממנו בן מותר לקנותו עבד. תלמוד לומר אשר הולידו בארצכם. ולא מן הגרים אשר בארץ. שמואל בר אבא בעי. עבדים מהו שיעלה להם דורות. היך עבידה. גר עבד עמוני שנשא לגיורת שפחה מצרית לאחר שלשה דורות נתגיירו. אין תימר. עבדים עלו להם דורות זכרים אסורין איסור עולם ונקיבות מותרות לאחר שלשה דורות. אמרו לו אם הלכה נקבל. אם לדין יש תשובה. מה היה להם להשיב. רבי אבהו בשם רבי יוסי בירבי חנינה. הרי בן בנו ובן בתו הרי הן אסורין עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקיבות. רבי אבהו אמר. רבי שמעון בן לקיש בעי. משיבין דבר שהוא ממזר על דבר שאינו ממזר. רבי חגיי אמר. רבי אבהו בעי. משיבין דבר שהוא כרת על דבר שאינו כרת. אמר להון לא כי. הלכה אני אומר ומקרא מסייעיני. בנים. לא בנות. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יאשיה. דור אחד עשר שבממזר כרבי שמעון כשר. ולא דרש עשירי. תני. רבי אלעזר בירבי שמעון אומר. דור אחד עשר שבממזר זכרים אסורין נקיבות מותרות. אף הכא זכרים אסורין נקיבות מותרות. רבי שמואל בריה דרבי יוסי בירבי בון אמר. אתיא דרבי לעזר בירבי שמעון כרבי מאיר. כמה דרבי מאיר אמר. גזירה שוה במקום שכתוב. כן רבי [ ] בירבי שמעון אומר. גזירה שוה במקום שכתוב. מה להלן זכרים אסורין ונקיבות מותרות. אף הכא זכרים אסורין ונקיבות מותרות. מעתה אפילו מיד. בלבד מעשירי ולמעלן. שאלו את רבי אליעזר. דור אחד עשר שבממזר מהו. אמר להן. הביאו לי דור שלישי ואני מטהרו. ומה טעמא דרבי אליעזר. דלא הוה אתייא דרבי ליעזר כרבי חנינה. דאמר רבי חנינה. אחת לששים ולשבעים שנה הקדוש ברוך הוא מביא דבר בעולם ומכלה ממזיריהן ונוטל את הכשירין עמהן שלא לפרסם את חטאיהן. ואייתינה כיי דמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש. במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני יי. שלא לפרסם את החטאים. ומה טעם. וגם הוא חכם ויבא רע. לא מסתברא דלא אלא זהו ויבא טוב. אלא ללמדך שאפילו רעה שמביא הקדוש ברוך הוא בעולם בחכמה הוא מביאה. ואת דברו לא הסיר. כל כך למה. וקם על בית מריעים ועל עזרת פועלי און. ואתייא כההיא דמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש. במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני יי. שלא לפרסם את החטאים. רב הונא אמר. אין ממזר חי יותר משלשים יום. רבי זעירא כד סלק להכא שמע קלין קריין. ממזירא וממזרתה. אמר לון. מהו כן. הא אזילא ההיא דרב הונא. דרב הונא אמר. אין ממזר חי יותר משלשים יום. אמר ליה רבי יעקב בר אחא. עמך הייתי כד אמר רבי בא רב הונא בשם רב. אין ממזר חי יותר משלשים יום. אימתי. בזמן שאינו מפורסם. הא אם היה מפורסם חי הוא. רבי יסא בשם רבי יוחנן. אף לעתיד לבוא אין הקדוש ברוך הוא נזקק אלא לשבטו שללוי. מאי טעמא. וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כול׳. אמר רבי זעורה. כאדם שהוא שותה בכוס נקי. אמר רב הושעיה. בגין דאנן לויים נפסיד. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו. אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה עמהן צדקה. ומה טעמא. והיו ליי מגישי מנחה בצדקה. אמר רבי יוחנן. כל משפחה שנשתקע בה פסול אין מדקדקין אחריה. אמר רבי שמעון בן לקיש. מתניתא אמרה כן. משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע. ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע. אף על פי כן לא ביקשו חכמים לפרסמן. אבל חכמים מוסרין אותן לבניהן ולתלמידיהן פעמיים בשבוע. אמר רבי יוחנן. העבודה שאיני מכירן ונשתקעו בהן גדולי הדור. אמר רבי יהושע בן לוי. חמשת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אמר הכהן וכולן נשתקעו בכהונה גדולה. הן הן עזי פנים שבכהונה. אמר רבי לעזר. עיקר טירונייא שבהן ועמך כמריבי כהן. אמר רבי אבהו שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותיים בימי השמד. אמרין הדא עירו דמושהן מיניהון.