תלמוד ירושלמי יבמות פרק יב הלכה ד

משנה: החרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה. קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה. הלכה: אמר רבי ליעזר ככה יעשה לאיש כול׳. אמר רבי יוחנן. שאינן יכולין לומר ואמר ואמרה. וקרייה מעכבת. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. הראוי לקרייה אין קרייה מעכבת ושאינו ראוי לקרייה קרייה מעכבת. החרש שנחלץ כול׳. תמן תנינן הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן. חברייא בשם רבי לעזר. למען ישמעון ולמען ילמדון. עד כדון במדבר ואינו שומע. שומע ואינו מדבר. רבי הילא בשם רבי לעזר. למען ילמדון למען ילמידון. אמר רבי יונה. הדא אמרה. לית כללין דרבי כללין. דתנינן תמן. חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום. וסברנן מימר. מדבר ואינו שומע חרש. שומע ואינו מדבר חרש. ותנינן חרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה. ואמר רבי יוחנן. שאין יכולין לומר ואמר ואמרה. ותנינן. חרש שדיברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר. הדא מסייעא לרבי יונה. דרבי יונה אמר. לית כללין דרבי כללין. רבי ישמעאל בירבי יוסי בעא קומי רבי. מה בין קטן מה בין קטנה. אמר ליה. איש כתוב בפרשה. ברם הכא ונגשה יבמתו אליו. מכל מקום. רבי מנא אמר לה סתם. רבי יצחק בריה דרבי חייה מטי בה בשם רבי יונה. דרבי מאיר היא דאמר. אין חולצין ולא מייבמין את הקטנה שמא תימצא איילונית.