תלמוד ירושלמי יומא פרק ג הלכה ב

משנה: ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השרפה והורידו הכהן לבית הטבילה. זה הכלל היה במקדש כל המסיך את רגליו טעון טבילה. וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים: הלכה: מאור הלבנה מתמר ועולה. מאור החמה פוסה על פני כל המזרח. עד כדון דהוה סופיה דירחא. הוה רישיה. אמר רבי חנינה. מאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מיל. ומשיאיר המזרח עד שתנץ החמה אדם מהלך ארבעת מיל. ומניין שמאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעת מילין. [שנאמר] וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר. מן סדום לצוער ארבעה מילין. יתיר הוון. אמר רבי זעורא. המלאך היה מקדד לפניהן את הדרך. ומניין משיאיר המזרח עד הנץ החמה אדם מהלך ארבעת מיל. כמו וכמו. מילה דמיא לחבירתה. אמר רבי יוסי בירבי בון. הדא אילתא דשחרא. מאן דאמר. כוכבתא היא. טעי. זימנין דהיא מקדמה וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון. כמין תרין דקרנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין. [דלמא. רבי חייא רובא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה ראו אילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חיא רובה לרבי שמעון בן חלפתא. ברבי. כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא. כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר. מאי טעמא. כי יושב בחשך יי אור לי. כך בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך. ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך. ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס. ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה. תני. כהן שיצא לדבר עם חבירו. אם להפליג טעון טבילה. אם לשעה טעון קידוש ידים ורגלים. וס[מ]יכה לא שעה קלה היא. שנייא היא ס[מ]יכה . שעשו אותה כהפלג. תני. ישן טעון טבילה. נתנמנם טעון קידוש ידים ורגליים. וישן טעון טבילה. לא כן תני רבי חייה. לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. ואמר רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש. אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה. תיפתר שסמך עצמו לכותל וישן לו. והא כתיב ויבא המלך דוד וישב לפני יי. אמר רבי אייבו בר נגרי. יישב עצמו בתפילה.