תלמוד ירושלמי יומא פרק ד הלכה ג

משנה: שחטו וקיבל במזרק את דמו נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרש. נטל את המחתה ועלה לראש המזבח ופנה גחלים אילך ואילך וחתה מן המעוכלות הפנימיות וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה: הלכה: כיני מתניתה. על הרובד הרביעי שבעזרה. תני. שחט בחוץ חייב. חפן בפנים פטור. חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ונכנס בדמו. עד שלא הקטיר נשפך הדם חתייה פסולה היא והוא צריך לחות כתחילה. ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם וספק משהקטיר נשפך הדם. להביא פר אחר ולהיכנס בדמו אין את יכול. שאני אומר. עד שלא הקטיר נשפך הדם והיא חתייה פסולה. והוא צריך לחות כתחילה. אין את יכול. שאני אומר. משהקטיר נשפך הדם והיא חתייה כשירה והוא עובר משם הכנסה יתירה. ובטלו העבודות. אשכחת אמר. בטלו עבודות שלאותו היום. שחט ומת. אחר מהו שייכנס בדמו. רבי שמעון בן לקיש אמר. בפר. אבל לא בדם. רבי חנינה ורבי יונתן תריהון אמרין. אפילו בדם. מילתיה דרבי יהושע בן לוי אמרה. אפילו בדם. דאמר רבי חנינה רבי בא בשם רבי יוחנן. אפילו בדם. רבי יהושע בן לוי שאל. חפן ומת. מהו שיכנס בחפניו. מה צריכה ליה בחפניו. דכתיב ומלא חפניו. ברם הכא לית כתיב בדמו. פשיטא ליה. אפילו בדם.