תלמוד ירושלמי יומא פרק ה הלכה ד

משנה: נטל את הדם ממי שהיה ממרס בו נכנס למקום שנכנס ועמד למקום שעמד והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף. וכך היה מונה. אחת. אחת ואחת. אחת ושתים. אחת ושלש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע. יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל: הביאו לו את השעיר שחטו קיבל במזרק את דמו. נכנס במקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למטן ולא למעלן אלא כמצליף. וכך היה מונה וכו׳. יצא והניחו על כן השני שהיה בהיכל. רבי יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד. נטל דם הפר והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף. וכך היה מונה. נטל דם השעיר והניח דם הפר והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף. וכך היה מונה. עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא לתוך הריקן: ויצא אל המזבח אשר לפני ה׳ וכפר עליו זה מזבח הזהב. הלכה: מהו כמצליף. רבי שמואל בר חנניה בשם רבי לעזר. כמטוורד. אמר רבי יוחנן. כדי שלא יטעה. אמר רבי זעורא. כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע. והא קתני. שבע ואחת. אמר רבי בון. כתוב אל פני הכפורת שבע. מה תלמוד לומר יזה. כדי שתהא הזייה ראשונה נמנית עמהן. כתוב והזה אותו על הכפורת. יכול על גגה. תלמוד לומר לפני הכפורת. יכול על מצחה. תלמוד לומר על ולפני. רבי זעורה אמר. צריך שיהא נוגע. רבי שמואל בר רב יצחק אמר. אינו צריך שיהא נוגע. אמר רבי בון בר חייה. טעמא דרבי שמואל בר רב יצחק. והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת. מה כפורת שנאמר להלן. על מצחה לא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע. אף כפורת שנאמר כאן על מצחה לא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע. אמר רבי יוסה. מיסבור סבר רבי בון בר חייה. הזיות שעיר שלמעלה למידות מהזיות פר שלמעלן. ואינה כן. אלא הזיות [שעיר] שלמעלן למידות מהזיות פר שלמטן. והזה אותו [לפני הכפורת]. מלמד שהוא נותן אחת למעלן. ולפני הכפורת. איני יודע כמה. הרי אני דן. נאמר מתן דמים בפר למטן. ונאמר מתן דמים בשעיר למטן. מה מתן דמים אמורין בפר למטן שבע אף מתן דמים אמורין בשעיר למטן שבע. (הא) [או לכה] לך לדרך הזו. נאמרו דמים למעלן ונאמרו דמים למטן. מה דמים אמורין בו למעלן אחת אף דמים אמורין בו למטן אחת. נראה למי דומה. דנין שלמטן משלמטן. ואין דנין שלמטן משלמעלן. או לכה לך לדרך הזו. דנין דם השעיר מדם השעיר. ואין דנין דם השעיר מדם הפר. תלמוד לומר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. מה דם הפר למטן שבע אף דם השעיר למטה שבע. ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלן. נאמר מתן דמים בשעיר למעלן ונאמר מתן דמים בפר למעלן. מה דמים האמורין בשעיר למעלן אחת אף מתן דמים האמורין בפר למעלן אחת. או לכה לך לדרך הזו. נאמרו דמים למטן. נאמרו דמים למעלן. מה דמים אמורין בו למטה שבע אף דמים אמורין בו למעלן שבע. נראה למי דומה. דנין שלמעלן משלמעלן. ואין דנין שלמעלן משלמטן. או לכה לך לדרך הזו. דנין דם הפר מדם הפר. ואין דנין דם הפר מדם השעיר. תלמוד לומר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. שיהיו כל מעשיו שוין. מה דם הפר למטן שבע אף דם השעיר למטן שבע. מה דם השעיר למעלן אחת אף דם הפר למעלן אחת. הקודש. צריך לכוין כנגד הקודש. אמר רבי נחמיה. לפי שמצאנו בפר הבא על כל המצות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה. יכול אף זה כן. תלמוד לומר אשר לפני י״י. ואיכן היה. לפנים מן המזבח. או אינו מדבר אלא על מזבח החיצון. תלמוד לומר אשר לפני י״י. הא אינו מדבר אלא על מזבח הפנימי. הכל מודין בפר משיח ועדה שאינו צריך שיהא נוגע. מה פליגין. בפר ושעיר שליום הכיפורים. אית תניי תני. צריך שיהא נוגע. אית תניי אינו צריך שיהא נוגע. אמר רבי לעזר בירבי יוסי. אני ראיתיה ברומי מליאה טיפין שלדם. אמרתי. אילו מן הדמים שהיו מזין עליה ביום הכיפורים. הדא אמרה. צריך שיהא נוגע. [ואפילו תימא. אין צריך שיהא נוגע.] (ו)אם נגע נגע. נתן מכלי קודש לתוך כלי חול פסל. הא מכלי קודש לתוך כלי קודש לא פסל אמר רבי חגיי קומי רבי יוסה. מתניתה אמרה כן. עירה דם הפר לתוך דם השעיר. מה את שמע מינה. אמר רבי מנא. נימר. מדם הפר שהוא מלא לתוך דם השעיר שהוא ריקם. אמר רבי יוסה בירבי בון. עירה דם הפר לתוך דם השעיר מלא. מיכן והילך חוזר ובוללן לתוך כלי אחר כדי שיבללו כל צורכן. מניין שהוא זקוק להערות. תלמוד לומר ונתן מדם הפר ומדם השעיר. בזמן שהן מעורבין. יכול מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו. תלמוד לומר וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה. אחת בשנה הוא מכפר. ואינו מכפר שתים בשנה. או נימר. דם הפר אחת בשנה. לא שתים בשנה. תני רבי ישמעאל. מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם. אחת בשנה הוא מכפר. ואינו מכפר שתים בשנה. הכל מודין בשבע הזאות שלמטן שהוא צריך להערות. דכתיב [שבע] ולא ארבע עשרה. קיבל מדם הפר בשלשה כוסות ומדם השעיר בשלשה כוסות ליתן מאחד על הבדין. מאחד על הפרכות. מאחד על מזבח הזהב. אי זה מהן זקוק להערות. ויש אדם מחשב חצי כפרה. אלא כיני. קיבל מדם הפר בשלשה כוסות [ומדם השעיר בשלשה כוסות] ליתן מאחד על הבדים. ומאחד על הפרכות. ומאחד על מזבח הזהב. אי זה מהן הוא זקוק להערות. תפלוגתא דרבי זעורה ודרבי הילא. דאיתפלגון. הגריל שלשה זוגות ליתן מאחד על הבדים. מאחד על הפרכות. מאחד על מזבח הזהב. אי זה מהן משתלח. רבי זעורה אמר. לכפר עליו. את שהוא מכפר בו חבירו משתלח. את שאינו מכפר אין חבירו משתלח. רבי הילא אמר. לכפר עליו. את שהוא גומר בו כל הכפרה חבירו משתלח. את שאינו גומר בו כל הכפרה אין חבירו משתלח. על דעתיה דרבי זעורה. שלשתן משתלחין. על דעתיה דרבי הילא. אינו משתלח אלא אחרון בלבד. והכא על דעתיה דרבי זעורה. שלשתן הוא זקוק להערות. על דעתיה דרבי הילא. אינו זקוק להערות אלא אותו שהזה ממנו. קיבל דם הפר בשלשה כוסות ומדם השעיר בשלשה כוסות ליתן מאחד על הבדין. מאחד על הפרכות. מאחד על מזבח הזהב. אי זה מהן נשפך על היסוד. תפלוגתא דרבי ודרבי אלעזר בירבי שמעון. דאיתפלגון. חטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות. נתן מזה אחד ומזה אחד ומזה אחד. מניין שכולם נשפכין על היסוד. תלמוד לומר. את דמה ישפך. יכול אפילו לא נתן מאחד מהן מתן ארבע יהו כולם נשפכין. תלמוד לומר. ואת כל דמה ישפך. הא כיצד. הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה. דברי רבי. רבי אלעזר בירבי שמעון. מניין אפילו לא נתן מאחד מהן אלא מתן ארבע יהו כולן נשפכין על היסוד. תלמוד לומר. ואת דמה ישפך. על דעתיה דרבי אלעזר בירבי שמעון. כולהן נשפכין על היסוד. על דעתיה דרבי. אין לך נשפך על היסוד אלא אותו שהיזה ממנו. חבריא אמרי. נתפגל זה ונתפגל זה. אבדו אימוריו שלזה מזין על אימוריו שלזה. הכל מודין בפר משיח ועדה עד שיהא שם מתנה אחת משל שניהן. חברייא אמרי. אימורין כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא מתנה אחת משל כשירין. מה פליגין. בדם שני חטאות שנתערבו. רבי אומר. אומר אני. רואין את הדם. אם יש בו כדי מתנה אחת מזה וכדי מתנה אחת מזה כשר. ואם לאו פסול. וחכמים אומרים. אפילו אין בו אלא מתנה אחת [משל שניהן]. כשר. על דעתיה דרבי. יש שיעור למתנות. על דעתין דרבנן. אין שיעור למתנות. הדא אמרה. נתפגל זה נתפגל זה. אבדו אימוריו שלזה מזין על אימוריו שלזה.