תלמוד ירושלמי כלאים פרק ג הלכה א

משנה: ערוגה שהיא ששה על ששה טפחים זורעין בתוכה חמשה זרעונין ארבעה בארבע רוחות ערוגה ואחד באמצע. היה לה גבול גבוה טפח זורעין בתוכה שלשה עשרה שלשה על כל גובל וגובל ואחד באמצע. לא יטע ראש הלפת בתוך הגובל מפני שהוא ממליהו. רבי יהודה אומר ששה באמצע. הלכה: זרעיה מיעוט זרעים שנים. אמר רבי שמואל בר סיסרטא משנים את למד ארבעה. מה שנים את נותן בתחילת ששה ומיצר והולך. אף ארבעה את נותן בתחילת ששה ומיצר והולך. אי איפשר שלא יהא שם נקב אחד פנוי ליטע בו את האמצעית. אמר רבי יונה עבודה פוגע בעבודה ואין מין פוגע בחבירו לחובשו. רבי יהושע בן לוי זריעיה זרעיה זרועיה. וכרבי יודה דרבי יודה אמר ששה זרע זרעה זרעיה זרעיה. רבי חגיי אמר זרעיה חמשה כל הן דאנא משכח לה וי אנא מחק ליה. אשתאילת לרב הונא ספרא דסידרא ואמר זירועיה מליא. רבי יוחנן בשם רבי יניי כולהון בתוך ששה. כהנא בשם רבי שמעון בן לקיש כולהן חוץ לששה. אם כולהן חוץ לששה ניתני תשעה. אמר רבי תנחום בוצרייא וכן היא בערוגה שבערוגות היא מתניתה. רבי יצחק ורבי אימי הוון יתבין מקשיי תנינן היה לו גובל גבוה טפח זורעין בתוכה שלשה עשר שלשה על כל גובל וגובל ואחד באמצע. ניתני ששה באמצע. תיפתר שהגובלין ממעטין ששה. אם בשהגובלין ממעטין ששה בדה תנינן רבי יודה אומר ששה באמצע. וקיימנוה ולא ידעין אי חבריא קיימנוה אי רבי אימי קיימה. על ראשה. ואין על ראשה בדה תני רבי חייא רבי יודה אומר שמונה עשר. מהו להקריח בית רובע ולזרע בתוכו חמשה מיני תבואה. מה אם ששה על ששה שלוקין עליו דבר תורה את אמר מותר. כאן שאין לוקין עליו דבר תורה לא כל שכן. מהו להקריח בתחילת ששה להיות מיצר והולך. מה אם בשעה (שאין) עבודה פוגעת בעבודה את אמר מותר. כאן שאין עבודה פוגעת בעבודה לא כל שכן. לא צורכא די לא. מהו להקריח בתחילת בית רובע להיות מיצר והולך. מה אם ששה על ששה שלוקין עליו דבר תורה את אמר מותר. כאן שאין לוקין עליו דבר תורה לא כל שכן. רבי נסא שאל לא מסתברא בגגו של גובל שני טפחים מותר לזרוע בו שני מינין. רבי נסה שאל עשה פיאה באמצע זרע בגו מסין משכו בכמה. מן מה דאמר רבי יצחק ורבי אימי תיפתר שהגובלין ממעטין ששה. הדא אמרה אפילו פרה מיכן. עד היכן. נישמעינה מן הדא גוממיות שהן עמוקות טפח זורעין לתוכה שלשה זירעונין אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. הדא אמרה עד טפח. רבי בא בר כהנא שמעון בר נרשיה בשם רבי שמעון בן לקיש בנוטים לחורבה שנו. אמר רבי זעירא כל טפח וטפח של גובל עשו אותו מקום בפני עצמו. ויהיו עשרים וחמשה ששה על כל גובל וגובל ואחד באמצע. וכן הוא התיב רבי בון בר חייה בשם רבי שמואל בר רב יצחק. והתנינן התלם ואמת המים שהן עמוקין טפח זורעין לתוכן שני זירעונין אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. וניתני חמשה שנים מיכן ושנים מיכן ואחד באמצע. לית יכיל צד שכאן וצד שכאן חובש את האמצעי. רבי בון בר חייה בשם רבי שמואל בר רב יצחק בעי גובל מהו שיציל את הירק מיד מוקשה. מה אם זרעים בזרעים שהן ניצולין בעשר אמות ומחצה אין הגובל מציל מידם. מוקשה שהוא ניצול בשתים עשרה לא כל שכן. מוקשה עצמו מהו שיציל בראש הגובל. מה אם זרעים בזרעים שהן ניצולין בעשר אמות ומחצה אינן ניצולין בראש הגובל. מוקשה שהוא ניצול בשמנה אמות לא כל שכן. אמר רבי יודן אבויי דרבי מתניא והן הוא כל שכן. אלא הכן הוא. ומה אם זרעים בזרעים שניצולין בשנים עשר אמה ומחצה אינן ניצולין בראש הגובל. מוקשה שהוא ניצול בשתים עשרה לא כל שכן.