תלמוד ירושלמי כלאים פרק ז הלכה ו

משנה: עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש. רבי שמעון אומר זה וזה אסורין ואינן מקדשין. המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים אסור. הלכה: תני אין בין עציץ נקוב לעציץ שאינו נקוב אלא הכשר זרעים בלבד. כרבי שמעון ברם כרבנין אית חורנין. עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש. התולש מעציץ נקוב חייב משאינו נקוב פטור. עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים. רבי יוסי אמר לה סתם. רבי חנינא מטי בה בשם רבי שמואל בר רב יצחק התורה ריבת מטהרת זרעים. מה טעם. וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. תני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו [כ]הלכה ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש. רבי יוסי בעי מהו לומר על פיתו המוציא לחם מן הארץ. רבי יונה בעי כן דלעת כתלוש הוא לסכך בה. רבי יודה בר פזי בעי נטע חמש גפנים בחמשה עציצין שאינן נקובין ועשאן שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב את אמר כרם הוא. הפכו ויש כרם מיטלטל. שמואל אמר במעביר תחת כל גפן וגפן. אמר רבי יוחנן לאויר עשרה היא מתניתא. העביר חמשה עציצין שאינן נקובין תחת גפן אחת תפלוגתא דרבי לעזר ורבי יוחנן. האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר. אבל אם העביר עציץ אחד תחת חמש גפנים כל עמא מודיי שהאוסר נאסר.