תלמוד ירושלמי כתובות פרק ח הלכה י

משנה: הניח לו אחיו מעות ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. פירות התלושין מן הקרקע ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. פירות המחוברין בקרקע אמר רבי מאיר שמין אותן כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות והמותר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. וחכמים אומרים המחוברין לקרקע שלו והתלושין מן הקרקע כל הקודם זכה בהן. קדם הוא זכה קדמה היא ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון. הלכה: הניח אחיו מעות כול׳. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. לכן צריכא במופקדים אצלו. שלא תאמר. הואיל ואני הוא היורש שלי הן. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. לית כאן שלו אלא. להיי דא מילא שאם קדם היורש ותפס מוציאין מידו. אף בבעל חוב כן. לא כן תני. יורש ובעל חוב שקדם אחד מהן ותפס מוציאין מידו. אמר רבי אחא בר עולא. נישמעינה מן הדא. הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה נכסים הללו. ולא סוף דבר דינר אלא אפילו כל שהוא. שלא יהא הקדש נראה יוצא בלא פדיון. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מועלין מעילה גמורה. וקשיא. אם מועלין בה מעילה גמורה יהא נפדה בשווה. אם אינו נפדה בשווה לא ימעלו בו מעילה גמורה. מה אנן קיימין. אם במחובר לקרקע. וכי יש מעילה בקרקע. אלא כן אנן קיימין בקמה. מאחר שאלו עבר הגזבר ותפס [אין] מוציאין מידו. הוא גיזבר הוא יורש. מה גיזבר עבר הגיזבר ותפס אין מוציאין מידו. אף יורש עבר היורש ותפס אין מוציאין מידו. רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אף בשור כן. אית לך מימר. שור קרקע. רבי תנחום בר מרי בשם רבי יוסי. שור עשו אותו כהקדש שהזיל. הכא את אמר. מוציאין מידו. וכא את אמר. אין מוציאין מידו. לפי שהירעתה כוחה שלאשה שלא תהא כתובתה אלא על ניכסי בעלה הראשון ייפיתה כוחה בדבר הזה שאם קדם היורש ותפש מוציאין מידו. ותני כן. אילנות וקצצות זקינים ונערים מוציאין מידן.