תלמוד ירושלמי כתובות פרק ט הלכה ג
משנה: הניח פירות התלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה. זכתה האשה יותר מכתובתה ובעל חוב יותר על חובו. המותר רבי טרפון אומר יינתנו לכושל שבהן. רבי עקיבה אומר אין מרחמין בדין אלא יינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה. הלכה: הניח פירות תלושין כול׳. רב ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין. בצבורין בסורקי. אבל אם צברן בביתו זכה לו ביתו. רבי יוחנן אמר. ואפילו צבורין בתוך ביתו לא זכה לו ביתו. דהוה סבר דאינון דידה ולית אינון דידה. ואתי בעל הבית זכה בפירותיו בשביעית. רבי ירמיה סבר מימר. משיתנם לתוך כיליו. אמר רבי יוסי. אפילו נתנן לתוך כליו לא זכה בהן. דהוה סבר מימר דאינון דידיה ולית אינון דידה. היא ארמלתא תפסת אמהתא. אתא עובדא קומי רבי יצחק. אמר. תפסת תפסת. רבי אימי מפיק מינה. דהיא סברה דידה ולית אינון דידה. כהדא. אילין בני שמי דדמך אבוהון שבק להון אבוהון עז. אתא מרי חובה ונסתה. אתא עובדא קומי רבי אבהו ואמר. דידה נסב. לא כן תני. יורש ובעל חוב שקדם אחד מהן ותפס [אין] מוציאין מידו. דהוון סברין דאינון דידהון ולית אינון דידהון. אמר רבי יעקב בר זבדי. מודה רבי אבהו שאם מכרוה או משכנוה או טילטלוה ממקום למקום ואחר כך בא בעל חוב ותפס מוציאין מידו. הגע עצמך שפטורין מן השבועה. זו תורה וזו אינה תורה.
