תלמוד ירושלמי כתובות פרק ט הלכה ו

משנה: נדר ושבועה אין לי לא לי ולא ליורשיי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותיך הרי זה אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשין ולא הבאין ברשותו לא אותה ולא את יורשיה ולא את הבאים לרשותה הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפיטרופא אין היורשין משביעין אותה. ואם נעשית אפיטרופא היורשין משביעין אותה לעתיד לבוא ואין משביעין אותה לשעבר. הלכה: נדר ושבועה אין לי וליורשיי כול׳. אמר רבי יונה. והיא שעשת אפיטרופא בחיי בעלה. אבל אם עשת אפיטרופא לאחר מיתת הבעל אין היורשין משביעין אותה. דו מתניתא. לא עשת אפיטרופא אין היורשין משביעין אותה. אם עשת אפיטרופא היורשין משביעין אותה לעתיד לבוא. ואין משביעין אותה לשעבר. איזהו לשעבר. משעת מיתה עד שעת קבורה. ואמר רבי יוסי. אפיולו עשאה אפטרפוס לאחר מיתת בעלה אין היורשין משביעין אותה. והא תנינן לא עשתה אפטרפוס אין היורשין משביעין אותה. אם עשת אפיטרופא היורשין משביעין אותה לעתיד לבא ואין משביעין אותה לשעבר. פתר לה על ראשה. ואין על ראשה כהדא. רבי יונה ורבי יוסי תריהון אמרין. לא סוף דבר בנכסים שנשתלטה בהן בחיי בעלה אלא אפילו נכסים שנשתלטה בהן לאחר מיתת הבעל אין היורשין משביעין אותה. פתר לה משעת מיתה עד שעת קבורה. דמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן. משעת מיתה עד שעת קבורה אין היורשין משביעין אותה. תני בר קפרא. שלא תהא מניחתו והולכת לבית אביה.