תלמוד ירושלמי מגילה פרק ד הלכה ה

משנה: הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים. ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד ובנביא שלשה. אם היו שלשתן שלש פרשיות קורין אחד אחד. מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה. ועד כמה הוא מדלג עד כדי שלא יפסיק התורגמן: הלכה: רבי בא בריה דרבי חייה בר בא רבי חייה בשם רבי יוחנן. היה קורא בתורה ונשתתק. זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. אין תימר. ממקום שהפסיק. הראשונים נתברכו לפניהן ולא נתברכו לאחריהן. האחרונים נתברכו לאחריהן ולא נתברכו לפניהן. וכתוב תורת יי תמימה שתהא כולה תמימה. היתה הפרשה שלחמשה פסוקים קורא את כולה. לא עשה כן אלא קרא שלשה. זה שהוא עומד [תחתיו] צריך לקרות שני פסוקים האחרונים ושלשה מפרשה האחרת לא עשה כן מהו שיעכב. רבי יונה ורבי יוסה סלקון מיחמייה אפין לאחוי דיהודה בר תמוזה קריביה דרבי יוסה בן חנינה בכנישתא דסובנייא והוה תמן רבי ירמיה ועכב. אמר רבי יונה לרבי יוסה. וכופין. אמר ליה. והא רבך מעכב. רבי ירמיה רבי שמעון שרה רבי חיננא בר אנדריי בשם רבי זכיי דכבול. טעה בין תיבה לתיבה מחזירין אותו. אמר רבי ירמיה לרבי זעורה. ועבדין כן. אמר ליה. ואדיין את לזו. אפילו טעה בין אם לואם מחזירין אותו. רבי שמעון ספרא דטרבנת אמרון ליה בני קרתיה. קטע בדיבירייא דיקרונון בנינן. אתא שאל לרבי חנינה. אמר ליה. אין קטעין רישך לא תשמע לון. ולא שמע לון ושרון ליה מן ספרותה. בתר יומין נחת להכא. קם עימיה רבי שמעון בן יוסינה. אמר ליה. מה את עביד בההוא קרתך. ותני ליה עובדא. אמר ליה. ולמה לא שמעת לון. אמר ליה. ועבדין כן. אמר ליה. ולינן מקטעין לון בסידרא. אמר ליה. ולינן חזרין וכללין לון. אמר רבי זעורה. אילו הוה ההוא ספרא ביומוי מניתיה חכים. רב אמר. כגון הוי רב את יוצרו. מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה. מדלגין בנביא. אין מדלגין מנביא לנביא. ובנביא שלשנים עשר מותר. אין מדלגין בתורה. רבי ירמיה בשם רבי שמעון בן לקיש. שאין גולים ספר תורה ברבים. רבי יוסה בעי. הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה. אמר ליה. כדי שישמעו את ישראל התורה על סדר. והא תנינן. קורא אחרי מות ואך בעשור. שנייא היא. שהוא סדרו של יום. תדע לך. דאמר רבי שמעון בן לקיש. בכל מקום אינו קורא על פה. והכא קורא על פה. רבי יוסה מפקד לבר עולא חזנא דכנישתא דבבלייא. כד דהיא הדא אורייא תהוי גוילא אחורי פרוכתא. כד דאינון תרתיי תי מייבל חדא [ומייתי חדא]. עד איכן. אמר רבי אחא. כגון פרשת יהוידע כהן גדול.