תלמוד ירושלמי מכות פרק א הלכה ז

משנה: רבי יוסי בי רבי יהודה אומר לעולם אינו נהרג עד שיהו שני עדיו מתרין בו שנאמר על פי שנים עדים. דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן: הלכה: רבי יוסי בי רבי יהודה אומר כול׳. תני רבי הושעיה. הפסוק הזה אמור בשתי כיתי עדים. כי יקום עד חמס באיש. עד זומם שהוא עונה באיש. לענות בו. לא בעידותו. עדים זוממין מהו שיהו צריכין לקבל התרייה. רבי יצחק בר טבליי בשם רבי לעזר. עדים זוממין אינן צריכין לקבל התרייה. אמר רבי אבהו. לא חיישון לון. אמר רבי יעקב בר דסי. ואית נכולין סגין מאן אילין חמיין חבריהון נפקין מיקטלה ולא אמרין כלום. מי שנגמר דינו כול׳. כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת היו העדים כשירין לזה ופסולין לזה. רבי הילא אמר. אתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. חד אמר. מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה. וחרנה אמר. כשירין לזה ופסולין לזה. רבי מנא לא מפרש. רבי אבון מפרש. רבי יוחנן אמר. מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה. רבי שמעון בן לקיש אמר. כשירין לזה ופסולין לזה. אמר רבי לעזר. מתניתא מסייעה לרבי יוחנן. מה השנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף השלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה. מניין אפילו מאה תלמוד לומר עדים. רבי יעקב בר אחא אמר. אתפלגון רבי חנינה חברון דרבנין ורבנין. חד אמר. יאות אמר רבי לעזר. וחרנה אמר. לא אמר רבי לעזר יאות. מאן דאמר. יאות אמר רבי לעזר. נעשית כעידות אחת וכהתרייה אחת. וכל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. מאן דאמר. לא אמר רבי לעזר יאות. נעשית כשתי כיתי עדים כשירין לזה ופסולין לזה.