תלמוד ירושלמי מעשר שני פרק ב הלכה ג

משנה: מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו מה שליקט ליקט למעשר שיני עד שישלים והשאר חולין. אם בלל וחפן לפי חשבון. זה הכלל המתלקטין למעשר שיני והנבללין לפי חשבון. סלע שלמעשר שני ושלחולין שנתערבו מביא סלע מעות ואומר סלע שלמעשר שיני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק לא שיקיים כן אלא חוזר ומחללן על הכסף. בית שמאי אומרים לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב. ובית הלל מתירין. אמר רבי עקיבה אני עשיתי לרבן גמליאל ורבי יהושע את כספם דינרי זהב. הלכה: אמר רבי זעירה כדי לשכר שיני שמא יאבדו השאר ויהיו אילו שבידו תפוסין על השני. אמר רבי זעירא וצריך להתנות ולומר אם אלו שלמטן שני יהיו אלה שבידי תפוסין עליהן. אמר רבי יונה והוא שליקט מיכן ומיכן אבל אם ליקט על אומן כבולל וחופן הוא. רבי יוסי בשם רבי פדיה רבי יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ביין ושמן בלבד. רבי יוחנן אמר עד כזתים הנבללים. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. אם בלל וחפן לפי חשבון. פתר לה עד כזיתים. המתלקטים למעשר שיני והנבללין לפי חשבון. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי הונא סלקת מתניתא הנבללין והנחפנין לפי חשבון. תני בן עזאי אומר שתים. רבי זעירא אמר מה בחלמה מיכל לעולא בר ישמעאל קופדה שמינה. למחר אתא שאל ליה. אמר ליה למה שתים. אמר ליה מתוך שאת אומר לו כן הוא דוחק עצמו ופודה אותה. חזקיה אמר כשהוא מחללה עושה אותה כרעה. וכשהוא מחלל עליה עושה אותה כיפה. והא תנינן בורר את היפה שבהן ומחללן עליה. ויבור את הרעה ויעשה אותה כיפה. אמר רבי יונה אני אומר היא היתה מעשר שיני. מכל מקום לא יצאת לחולין. אמר רבי יונה לא יתכוין לעשותה חולין ברורין. תדע לך שהוא כן דתנינן לא שיקיים כן אלא חוזר ומחללו על הכסף. רבי חגי אמר קומי רבי זעירא מנחם בשם רבי יוחנן כל שאמרו בדמאי מחללין בודאי מחללין אותו מדוחק. והתנינן מחללין כסף על נחושת מדוחק. הא כסף על כסף לא. רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יונה רבי אחא בשם רבי יוחנן כל שאמרו בדמאי מחללין בודאי עבר וחיללו מחולל. רבי יודן בן פזי רבי שמעון בר בא בשם רבי יוחנן כל שאמרו בדמאי מחללין בודאי עבר וחיללן מחוללין. תני רבי לעזר בירבי שמעון אומר כשם שמחללין כסף על נחושת כך מחללין זהב על הכסף. אמר לו רבי מפני מה מחללין כסף על נחושת שכן מחללין כסף על הזהב. ויחללו זהב על הכסף. אין מחללין זהב על נחושת. אמר לו רבי לעזר בירבי שמעון שכן מעשר שיני שלזהב מחללין אותו על המעות שבירושלם. מדברי שניהן מחללין כסף על כסף ואין מחללין כסף על נחושת. אמר רבי יוחנן לא אמרו בית שמי אלא בסוף. אבל בתחילה אוף בית שמי מודיי. מה טעמא דבית שמי כסף ולא זהב. ואימא כסף ולא נחושת. והתנינן הפורט סלע ממעות מעשר שיני. וסברנן מימר כיני מתניתא המצרף סלע ממעות מעשר שיני. מאי כדון טעמא דבית שמי. היא כסף היא נחושת. רבי שמעון בן לקיש אמר בין בתחילה בין בסוף בית שמי פליגין. מה טעמא דבית שמי. כסף ראשון ולא כסף שיני. והתנינן הפורט סלע ממעות מעשר שיני וסברנן מימר כיני מתניתא המצרף סלע ממעות מעשר שיני. מאי כדון טעמא דבית שמי. כסף עד כדי כסף.