תלמוד ירושלמי נדרים פרק ד הלכה ט

משנה: היה ביתו לבנות גדירו לגדור שדהו לקצור הולך אצל הפועלים ואומר איש פלוני מודר ממנו הנייה ואיני יודע מה אעשה. הן עושין עמו ובאין ונוטלין שכר מזה. הלכה: היה ביתו לבנות גדירו לגדור כול׳. מהו דיימר. מאן דעבד לא מפסיד. נישמעינה מן הדא. ביומוי דרבי אמי נפלה דליקה בכפר. ואפיק רבי אמי כרוז בשוקאי דארמאי ואמר. כל דעבד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בירבי יוסי קומי רבי יוסי. סכנה הוית. ואי סכנה הוית אפילו רבי אימי יטפי. לא תני. כל דבר סכנה אין אומרים. ייעשו בגוים ובקטנים. אלא אפילו בגדולים ואפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין. וירדו בני קצרה שלציפורין לכבותו ולא הניח להן לכבות. אמר להן. הניחו לגבאי שיגבה את חובו. מיד קשר עליו הענן וירדו גשמים וכיבוהו. במוצאי שבת שלח לכל אחד ואחד מהן סלע. ולאפרכוס שלהן חמשים דינר. אמר רבי חנינה. לא הוה צריך לעשות כן. חד כותיי הוה מגיריה דרבי יונה. נפלה דליקה במגירותיה דרבי יונה. אזל ההוא כותאה בעי מיטפייה ולא שבקיה רבי יונה. אמר ליה בגין מדלי. אמר ליה. אין. ואישתיזיב כולה. רבי יונה דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקת מינה.