תלמוד ירושלמי נדרים פרק ה הלכה א

משנה: השותפין שנדרו הנייה זה מזה אסורין ליכנס לחצר. רבי אליעזר בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו. שניהן אסורין מלהעמיד שם רחים ותנור ומלגדל תרנגולין. היה אחד מהם מודר מחבירו הנייה לא יכנס לחצר. רבי אליעזר בן יעקב אומר יכול הוא לומר לו לתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך. כופין את הנודר למכור את חלקו. הלכה: השותפין שנדרו הנייה זה מזה כול׳. רבנין אמרין. כל טפח וטפח שלשותפין הוא. רבי ליעזר בן יעקב אומר. זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו. אם היתה חצר חלוקה פסיפס אף רבנין מודיי. עמד אחד מהן ומכר את חלקו אף רבי אליעזר בן יעקב מודה. התנו ביניהן על מנת לוותר בחזקת שותפין הן. לא צורכא דלא התנו ביניהן על מנת לוותר. מה אמר בה רבי אליעזר בן יעקב. והא תנינן תמן. לוקח ביתר ומוכר בפחות. מה אמר בה רבי אליעזר בן יעקב. והא דתנינן תמן. לא ישאילינו ולא ישאל ממנו. מה אמר בה רבי אליעזר בן יעקב. והא דתנינן תמן. לא ימכר ולא יקח ממנו. והא דאמר רבי שמעון בן יקים. שלא ישהא. שניהן אסורין מלהעמיד שם רחיים ותנור ומלגדל תרנגולין. נצרכה לרבי אליעזר בן יעקב. דו מתניתא השותפין שנדרו הנייה זה מזה. מפני שנדרו הנייה זה מזה. הא אם לא נדרו הנייה זה מזה סתמן כמוו‍תרין אילו לאילו. אמר רבי ירמיה. נהגו השותפין להיות כמוותרין זה את זה בדברים הללו. תמן תנינן. אילו דברים שיש להן חזקה. אמר רבי אלעזר. המגדל תרנוגלין בחצר שאינה שלו הרי זו חזקה. אמר רבי יוסי. ויאות. מה נפשך. אם יש לו רשות לגדל הרי גידל. אם אין לו רשות לגדל הרי החזיק. רבי יוחנן בשם רבי בניה. בכל השותפין מעכבין זה על זה בחצר חוץ מן הכביסה. מפני כבוד בנות ישראל. אמר רבי מתנייה. הדא דאת אמר מקום שהנשים מכבסות. אבל מקום שהאנשים מכבסין לא בדא. ודא דאת אמר חוץ מן הכביסה בחצר. בכל החצר. ברם בארבע אמות דחבריה לא מצי מימחי בידיה. אם היה המקום משופע אפילו בארבע אמות דבחבריה מימחי הוא בידיה. דו אמר ליה. את שפך והוא אתי לגבי. תני. מקום התנור מקום הכיריים אין להן חזקה. על גביהן אפילו כל שהו יש להן חזקה. אמר רבי זעירה. ובלבד קירוי שמועיל לתנור. רבי יוחנן בשם רבי ינאי. השותפין קונין זה מזה בחצר וחייבין זה בניזקי זה. אמר רבי בון בר כהנא. באומר. צבור ואקנה. אבל אם צבורין לא קנה עד שיטלטל. בתוך שלי אני נכנס ולא בתוך שלך. ואת אמר. כופין. לא על הדא איתאמרת אלא על הדא. בתוך שלחבירך אני נכנס ולא לתוך שלך. עליה כופין את המוכר שימכור חלקו. באומר הנייתי עליך. אבל באומר. הנייתך עלי. לא בדא.