תלמוד ירושלמי נדרים פרק ו הלכה ח

משנה: הנודר מן היין מותר ביין תפוחים. מן השמן מותר בשמן שומשמין. מן הדבש מותר בדבש תמרים. מן החומץ מותר בחומץ סיתווניות. מן הכרשין מותר בקפלוטות. מן הירק מותר בירקות שדה מפני שהוא שם לוויי. הלכה: הנודר מן היין כול׳. מתניתא מקום שאין קורין לקפלוטות כרישין. אבל במקום שקורין לקפלוטות כרישין לא בדא. לכן צריכא אפילו במקום שקורין לקפלוטות כרישין. מן הכרשין מותר בקפלוטות. מן הירק מותר בירקות שדה מפני שהוא שם לוויי. ותני עלה הנודר מן הירק בשביעית אסור בירקות שדה. תניתה רבי קריספא בשם רב חנינה בן גמליאל דאמר טעמא. הדא דאת אמר עד שלא התיר רבי להביא ירקות מחוצה לארץ לארץ. אבל משהתיר רבי להביא מחוצה לארץ לארץ. היא שביעית היא שאר שני שבוע. אמר רבי יוסי בן חנינה. עולשין חשובין הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית. הדא דאת אמר עד שלא התיר רבי להביא ירקות מחוצה לארץ לארץ. אבל משהתיר רבי להביא ירקות מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע. תני. אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית. ואם עיברוה הרי זה מעוברת. רבי זעירא בשם רבי אבהו אמר. עד שלא התיר רבי ליקח ירק מחוצה לארץ לארץ. אבל משהתיר רבי ליקח ירק מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע. היה רבי מאיר אומר. הרי הוא אומר. ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים וגו׳. אין לך מבכר בארץ ישראל יותר מבעל שלישה ולא ביכר אלא אותו המין. והביא לאיש האלהים. אימתי הביאו. לאחר העומר. שנאמר תן לעם ויאכלו. הואיל והיתה השנה צריכה לעבר מפני מה לא עיברה אלישע. אלא מלמד שהיו שני רעבון והיו הכל קופצין לגרנות. תני. אין מעברין את השנה מפני הטומאה. רבי יהודה אומר. מעברין. שכן מצינו בחזקיה שעיבר את השנה מפני הטומאה. שנאמר כי מרבית העם וגו׳. רבי שמעון אמר. אף על פי שעברו ניסן אינו מעובר אלא אדר. רבי שמעון בן יהודה משם רבי שמעון. חזקיהו העשי לציבור לעשות פסח שיני. אית תניי תני. מעברין את השנה מפני הטומאה. אית תניי תני. אין מעברין. מאן דאמר אין מעברין מינה כי אכלו את הפסח בלא ככתוב. ומאן דאמר (אין) מעברין מה מקיים כי אכלו את הפסח. שעיברו את ניסן ואינו מעובר אלא אדר. ואתייא כיי דמר רבי סימון בר זבדי. גלגולתו שלארנן היבוסי מצאו תחת המזבח. כתיב בכל לבבו הכין לדרוש האלהים אל אבתיו וגו׳. רבי סימון בר זבדי ורבי שמואל בר נחמן. חד אמר אפילו כמה עשה לטהרת הקודש לא יצא ידי טהרת הקודש. וחרנה אמר. אפילו כל מעשים טובים שעשה לא יצא כדי טהרת הקודש. כתיב ויחילו באחד לחודש הראשון וגו׳. וכתיב וביום ששה עשר לחודש הראשון כלו. והלא ליום אחד יכולין היו לבער כל עבודה זרה שהיה שם. אמר רבי אידי. מפני צלמי כשדים שחקוקים. ששה דברים עשה חזקיה מלך יהודה. על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו. גירר עצמות אביו והודו לו. כיתת נחש הנחשת והודו לו. גנז טבלא של רפואות והודו לו. ועל שלשה לא הודו לו. סתם מימי גיחון העליון ולא הודו לו. קיצץ דלתות ההיכל ולא הודו לו. עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו. אין מעברין את השנה קודם ראש השנה ואם עיברוה אינה מעוברת. אבל מפני הדחק התקינו שיהו מעברין אותה אחר ראש השנה מיד. אף על פי כן אינו מעובר אלא אדר. רבי אומר. ניסן לא נתעבר מימיו. והתנינן. אם היה החדש מעובר. [אם בא לא בא. רב אמר תשרי לא נתעבר מימיו והא תנינן אם היה חודש מעובר.] אם היה לא היה. וכשקידשו את השנה באושא ביום הראשון עבר רבי ישמעאל בירבי יוחנן בן ברוקה ואמר כדברי רבי יוחנן בן נורי. אמר רבן שמעון בן גמליאל. לא היינו נוהגין כן ביבנה. ביום השיני עבר רבי חנניה בן רבי יוסי הגלילי ואמר כדברי רבי עקיבה. אמר רבן שמעון בן גמליאל. כן היינו נוהגין ביבנה. והתני. קדשוהו בראשון ובשיני. רבי זעורא בשם רב חסדא אותה השנה נתקלקלה. מה בין הראשון לשיני. רבי בון בשם רב. שנה הראשונה ושנה השנייה. והא תני יום הראשון יום השיני. קידשוהו קודם זמנו או לאחר עיבורו יום אחד יכול יהא מעובר. תלמוד לומר אותם אותם אלה הם [מועדי]. אין אלה מועדי. לפני זמנו עשרים ותשעה ימים. לאחר עיבורו שלשים ושנים. ומניין שמעברין את השנה על הגליות שיצאו ועדיין לא הגיעו למקומן. תלמוד לומר וידבר משה את מועדי יי אל בני ישראל. עשה את המועדות שיעשום כל ישראל. אמר רבי שמואל בר נחמן. והן שהגיעו לנהר פרת. אין מעברין את השנה אלא ביהודה. ואם עיברוה בגליל מעוברת. העיד רבי חנניה איש אונו. אם אינה יכולה להתעבר ביהודה שמעברין אותה בגליל. אין מעברין את השנה בגליל. ואם עיברוה מעוברת. אין מעברין את השנה בחוצה לארץ. ואם עיברוה אינה מעוברת. בשיכולים לעברה בארץ ישראל. אבל בשאין יכולין לעברה בארץ ישראל מעברין אותה בחוצה לארץ. ירמיה עיבר חוצה לארץ. יחזקאל עיבר חוצה לארץ. ברוך עיבר חוצה לארץ. חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר בחוצה לארץ. שלח ליה רבי תלת איגרן גבי רבי יצחק ורבי נתן. בחדא כתב. לקדושת חנניה. ובחדא כתב. גדיים שהינחתה נעשו תיישים. ובחדא כתב. אם אין את מקבל עליך צא למדבר האטד ותהא שוחט ונחוניון זורק. קדמיתא ואיקרון. תינייתא ואיקרון. תליתייא בעי מבסרתון. אמרין ליה. לית את יכיל דכבר איקרתנון. קם רבי יצחק וקרא. כתיב באוריתא אלה מועדי חנניה בן אחי רבי יהושע. אמרין ליה. מועדי יי. אמר לון. גבן. קם רבי נתן ואשלם. כי מבבל תצא תורה ודבר יי מנהר פקוד. אמרין ליה. כי מציון תצא תורה ודבר יי מרושלים. אמר לון. גבן. אזל וקבל עליה גבי רבי יהודה בן בתירה לנציבין. אמר ליה. אחריהם אחריהם. אמר ליה. לינה ידע מה שבקית תמן. מאן מודע לי דאינון חכמין מחשבה דכוותי. מכיון דו אמר. לא חכמין דכוותי. ישמעון ליה. מכיון דאינון חכמין מחשבה דכוותיה ישמע להון. קם ורכב סוסיא. הן דמטא מטא. הן דלא מטא נוהגין בקילקול. כתיב ואל יתר זקני הגולה. אמר הקדוש ברוך הוא. ביותר הן חביבין עלי זקני הגולה. חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ. כתיב החרש והמסגר אלף. ואת אמר הכן. רבי ברכיה בשם רבי חלבו ורבנין. רבי ברכיה אמר. החרש אלף והמסגר אלף. ורבנין אמרי. כולהון אלף. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר. אילו החבירים. ורבנין אמרין. אילו הבולווטין. רבי הושעיה כד הוה מקבל סהדיא בעין טב הוה אמר לון. הוון ידעין כמה עדות יוצא מפיכם. כמה שכר בתים יוצא מפיכם. אמר רבי אבינא. אין כך הוא אפילו דיני נפשות. בת שלש שנים ויום אחד בא עליה הרי זה בסקילה. נמלכו בית דין לעברו ובא עליה אינו בסקילה. אמר רבי אבון. אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. בת שלש שנים ויום אחד נמלכו בית דין לעברו בתולין חוזרין ואם לאו אינן חוזרין.