תלמוד ירושלמי נדרים פרק ז הלכה א

משנה: הנודר מן הירק מותר בדילועים. ורבי עקיבה אוסר. אמרו לו לרבי עקיבה והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דילועין. אמר להם כן הדבר או שמא אומר הוא לא מצאתי אלא קטנית. אלא שהדילועין בכלל ירק. אסור בפול המצרי לח ומותר ביבש. הלכה: הנודר מן הירק כול׳. מיסבר סבר רבי עקיבה מצאתי ולא מצאתי. מעתה הנודר מן הבשר יהא אסור בבשר דגים וחגבים. שכן אדם אומר לחבירו. קח לנו בשר. והוא אומר לחבירו. לא מצאתי אלא דגים. אלא רבי עקיבה סבר מימר. הדילועין בכלל ירק. ורבנין אמרין. אין הדילועין בכלל ירק. אף למידת הדין כן. ירק גינה זה מכור. והיו שם דילועין. על דעתיה דרבי עקיבה מכורין. על דעתון דרבנין אינן מכורין. ובהבקר ובהקדש כן. רבי יעקב בר אחא רבי חייה בשם רבי יוחנן. אתא דיחידייא דהכא כסתמא דתמן. ויחידייא דתמן כסתמא דהכא. דתני. הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר אסור בראש ובכרעים ובקנה ובלב ובכבד. ומותר בבשר דגים וחגבים. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר. קרבייא לאו בשר ואכליהון לאו אינש. הכל מודין בנודר מן הדילועין שמותר בירק. כהדא דתני. הנודר מן העיקר אסור בטפילה. הנודר מן הטפילה מותר בעיקר. הנודר מן הבשר אסור בגידים. הנודר מן הגידים מותר בבשר. מה פליגי. בדלעת מצרית. אבל בדלעת יוונית כל עמא מודיי שהוא כירק. רבי קריספא בשם רבי יוחנן. כל אלין קרייא וכרובתא דאנן אכלין דלעת יוונית אינון. רבי יודא בר צרדייה אומר. קירמולין הן כירק. רבי יונה ורבי יוסי בעיי. קרמולין מהו שיהו חייבין במעשרות. תני בר קפרא. קרמולין פטורין מן המעשרות. הדא דאת אמר עד שלא עשו דילועין. אבל אם עשו דילועין כירק הן. הורי רבי יוסי באילין עלי קלוקסייה שאסור לגמות בהן מים מפני שהצביין אוכלין אותן. הנודר מן הירק מהו שיהא מותר במיני אפומלייא כגון נבעה ומסרולה ופלוליה וקלוקסיה. רבי יצחק בן חקולא ורבי יהושע בן לוי תריהון אמרין קולקס כירק למעשרות ולשביעית ולפיאה ולכלאים. ולנדרים צריכה. הנודר מן הירק מהו שיהא מותר ביבש. נישמעינה מן הדא. אסור בפול מצרי לח ומותר ביבש. לא אמר אלא פול מצרי דבר שיש לו גורן. הא דבר שאין לו גורן אסור אפילו יבש. הנודר מן האפייה אסור בקישואין ובדילועין ובאבטיחין ובמלפפניות ואסור בכל פירות האלן. הנודר מן כבשה מותר בגדיים ובגוזלים ובחלב. ואם אמר. בגידולי שנה אסור בכל. הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין. כמאן דאמר. הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם. ברם כמאן דאמר. הילכו בנדרים אחר לשון תורה. התורה קראת אותו תירוש. תירושך זה היין.