תלמוד ירושלמי נזיר פרק ג הלכה ה

משנה: מי שנזר והוא בבית הקברות אפילו היה שם שלשים יום אין עולין לו מן המניין ואינו מביא קרבן טומאה. יצא ונכנס עולין לו מן המניין ומביא קרבן טומאה. רבי אליעזר אומר לא בו ביום שנאמר והימים הראשונים יפלו עד שיהו לו ימים ראשונים. הלכה: מי שנזר והוא בבית הקברות כול׳. נזר והוא בין הקברות. רבי יוחנן אמר. מתרין בו על היין ועל התגלחת. רבי שמעון בן לקיש אמר. מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על היין ועל התגלחת. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן. תמן הוא אמר. מתרין בו על היין ועל הטומאה ועל התגלחת. וכא הוא אמר אכן. רבנין דקיסרין. על כולה פליגין. דרבי יוחנן אמר. מתרין בו על היין ועל התגלחת. רבי שמעון בן לקיש אמר. מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו לא על היין ולא על התגלחת. עודינו שם. רבי יוחנן אמר. מתרין על הכל כדי פרישה ופרישה והוא לוקה. רבי לעזר אומר. אינו מקבל עד שיפרוש ויחזור. אמר רבי בא. כך היה משיב רבי יוחנן את רבי לעזר. והא כתיב לא יבוא ולא יטמא. אמר ליה. שאם התרו בו משום ולא יבוא לוקה. משום לא יטמא אינו לוקה. אמר רבי הילא. מהשתחויה למד רבי יוחנן. דתנינן תמן. השתחוה או ששהא כדי השתחויה. אמר רבי מתנייה. הוינן סברין מימר. מה פליגין. במכות. הא קרבן לא. מן מה דמר רבי הילא. מהשתחויה למד רבי יוחנן. הדא אמרה. היא במכות היא בקרבן. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת. פתר לה שאין בית הבליעה פנוי. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. היה מטמא למת כל היום אינו חייב אלא אחת. פתר לה בשוהא על כל פרישה ופרישה והוא לוקה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. כהן שעומד בבית הקברות והושיטו לו מת אחר יכול יקבל. תלמוד לומר יטמא בעל בעמיו. הרי שקיבל יכול יהא חייב. תלמוד לומר להחלו. את שהוא מוסיף חילול על חילולו. יצא זה שאינו מוסיף חילול על חילולו. אמר רבי זעירא אמר רבי יוחנן. להחלו. יצא זה שאינו מוסיף חילול על חילולו. שלא יאמר. הואיל וניטמאתי על אבא אלקוט עצמות פלוני בידי. להחלו. בשעת מיתה. רבי אומר. אף במותן. רבי שמעון בן לקיש אמר. מחלוקת ביניהן. ואתייא דרבי שמעון בר ווא כרבי שמעון בן לקיש. שמעון בר ווא מי דמך הוה אמר. הא נפיקא מיכא והא נפיקא מיכא. יצא ונכנס. רבי טרפון פוטר ורבי עקיבה מחייב. אמר לו רבי טרפון. וכי מה הוסיף זה חילול על חילולו. אמר רבי עקיבה. בשעה שהיה שם טמא טומאת שבעה. פירש טמא טומאת ערב. יצא ונכנס טמא טומאת ערב. אמר לו רבי טרפון. עקיבה. כל הפורש ממך כפורש מחייו. רב אמר. יצא מונה לנזירות בטהרה. נכנס בשביעי שלו מביא קרבן טומאה בו ביום. רבי ליעזר אומר. לא בו ביום. כהנא בעא קומי רב. ואין טעון הזייה שלישי ושביעי. אמר ליה. תורה קראת לפורש מן הקבר טהור. אחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו. שמואל אמר. יצא והזה שנה וטבל. נכנס בו ביום מביא טומאה בו ביום. רבי אליעזר אומר. לא בו ביום. עולא בר ישמעאל אמר. מה צריכה ליה. בנזיר טמא. אבל בנזיר טהור אף רבי אליעזר מודי אפילו אין לו מהיכן להפיל. שמואל בר אבא בעי. יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות בנו מהו שיצטרפו. מה נן קיימין. אם בשנולד בנו היום ומחר נכנס הרי יש לו לנזירותו שני ימים. ואם בשנולד בנו למחר ונכנס למחר הרי יש לנזירות בנו שני ימים. אמר רבי מנא. תיפתר בין השמשות. אמר רבי אבין. אפילו תימר בחצי היום. לא כן סברנן מימר. תחילת היום עולה לו. סוף היום לבנו. אמר רבי יוסי. מה צריכה ליה. בנזיר טהור. אבל בנזיר טמא פשיטא ליה שאין מצטרפין. אמר רבי מנא קומי רבי יוסי. לא כל שכן הוא. ומה ימים שאין עולין לא בנזירותו ולא בנזירות בנו את אומר. מצטרפין. ימים שהן עולין בנזירותו ובנזירות בנו אינו דין שיצטרפו. אמר רבי מנא. תמן אינו ראוי לקבל התרייה. ברם הכא ראוי לקבל התרייה. רבי בון בר חייה בעי. כמה דתימר תמן על דרבי אליעזר בתחילה והוא שיהא לו מהיכן להפיל. ובסוף אף על פי שאין לו מאיכן להפיל. אמר רבי זעירא קומי רבי מנא. ולא מתניתא היא. ניטמא יום אחד ומאה סותר שלשים. ורבי אליעזר אומר. לא סותר אלא שבעה. אמר ליה. שמענו שהוא סותר. שמענו שמביא קרבן טומאה.