תלמוד ירושלמי נזיר פרק ד הלכה ג

משנה: האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה ביין ומיטמא למתים הרי זו סופגת את הארבעים. היפר לה בעלה והיא לא ידעה שהיפר לה בעלה והיתה שותה ביין ומיטמא למתים אינה סופגת את הארבעים. רבי יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות. הלכה: האשה שנדרה בנזיר כול׳. מלקות תורה ארבעים חסר אחת. אומדין אותו. אם יש מלקין אותו ואם לאו אין מלקין אותו. מכות מרדות חובטין אותו עד שיקבל או עד שתצא נפשו. כתיב ויי יסלח לה. מגיד שטעונה סליחה. כשהיה רבי יעקב מגיע לפסוק זה היה אומר. מי שנתכוון שיעלה בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר כשירה צריך כפרה. המתכוין שיעלה בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה. תני. האשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה. ואני. ושמע בעלה שלראשונה ואמר. מותר ליך. הראשונה מותרת והשנייה אסורה. רבי שמעון אומר. אם אמרה. לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה. אף השנייה מותרת. תמן תנינן. רבי לעזר אומר. עד שיאמר שבועה באחרונה. רבי שמעון אומר. עד שיאמר שבועה על כל אחת ואחת. אמר רבי יוחנן. נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר. אמר רבי אבא. אוף רבי יודה מודה בה. נמצא שאין בידו חיטין מהו שתחול עליו שאר המינין. חברייא אמרין. לא חלה. רבי זעירא אמר. חלה. אמר רבי יעקב בר אחא. מתניתא מסייעא לחברייא. האשה שנדרה בנזיר וש‍מעה חבירתה ואמרה. ואני. ושמע בעל הראשונה והיפר לה. הראשונה מותרת והשנייה אסורה. רבי שמעון אומר. אם אמרה. לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה. אף השנייה מותרת. מפני שאמרה. להיות כמותה וכיוצא בה. הא אם לא אמרה. להיות כמותה וכיוצא בה. הראשונה מותרת והשנייה אסורה. מה אם תמן שאין שם עיקר נזירות את אומר. חלה. כאן שיש כאן עיקר שבועה לא כל שכן. מהו דאמר רבי יוחנן. דברי רבי שמעון נמצא שאין בידו חיטין ופטור על השאר. במתפיש. באומר. שעורין יהו כחיטין. כוסמין יהו כחיטין. פשיטא דא מילתא. לא היפר לה בעלה שלראשונה ועברה על נדרה לוקה. שנייה מהו שתלקה. אמר רבי יוסה. מאחר שזו לוקה זו לוקה. אמר רבי לא. רבי שמעון היא. ותיעשה שנייה כאומרת. הריני נזירה לאחר עשרים יום. רבי שמעון כדעתיה. רבי שמעון פוטר. שלא נתנדב כדרך המתנדבין.