תלמוד ירושלמי סוטה פרק ח הלכה ג

משנה: אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וציחצוח חרבות. אל תיראו מפני הגפת התריסין ושפעת הקלגסים. אל תחפזו מקול קרנות אל תערצו מפני קול צוחות. כי יי אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. הן באין בנצחת בשר ודם ואתם באין בנצחונו של המקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית מה היה בסופו. לסוף נפל בחרב והם נפלו עמו. אבל אתם אין אתם כן אלא כי יי אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו׳ זה מחנה הארון. הלכה: אל ירך לבבכם כול׳. כתיב מנוגה נגדו עביו עברו. כנגד טומיות שלהן. עברו. כנגד הכיתים שלהן. ברד. כנגד בליצטירא שלהן. וגחלי כנגד טרמנטן שלהן. אש כנגד הנפט שלהן. וירעם משמים. כנגד הלפידים שלהן. ועליון יתן קולו. כנגד קול הקרנות שלהן. וישלח חציו. כנגד החיצים שלהן. ויפיצם. מלמד שהיו מפזרין אותן. אמר רבי בא בר כהנא. מלמד שהיו עשויין תיבות תיבות והיו החיצים מפזרין אותן והברקים מכניסין אותן. ברקים. כנגד החרבות שלהן. ויהמם. הממם ועירבבם והפיל סיגנם שלהן. רבי אומר. אין לשון הזה ויהמם אלא לשון מגיפה. כמה דאת אמר והמם מהומה גדולה עד השמדם. להושיע אתכם. זה מחנה הארון. ויש אומרים זה השם שהיה נתון בארון. דתני. רבי יודה בן לקיש אומר. שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר. אחד שהיתה התורה נתונה בו ואחד שהיו שיברי הלוחות מונחין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה נתון באהל מועד. הדא היא דכתיב וארון ברית יי ומשה לא משו מקרב המחנה. וזה שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן. ורבנן אמרי. אחד היה. ופעם אחת יצא ובימי עלי נשבה. קרייא מסייע להן לרבנין. אוי לנו מי יצילינו מיד האלהים [האדירים] האלה. מילא דלא חמון מן יומיהון. קרייא מסייע לרבי יודה בן לקיש. ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים. והלא ארון בקרית יערים היה. מאי עבדין לה רבנין. הגישה אלי הציץ. וקרא מסייע לרבי יודה בן לקיש. הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות. והלא ארון בציון היה. מה עבדין לה רבנין. סכך שהיה בקירוי. שאדיין לא נבנה בית הבחירה. משנגנז הארון נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו שלאהרן ופרחיו ושקידיו וארגז שהשיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל. ומי גנזן. יאשיהו. וכיון שראה שכתוב יולך יי אותך ואת מלכך [אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך עמד וגנזן.] הדא היא דכתיב ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים ליי תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף. אמר אם גולה הוא עמכם לבבל [עוד] אין אתם מחזירין אותו למקומו. אלא עתה עבדו את יי אלהיכם ואת עמו ישראל. פיטום שמן המשחה. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וגו׳. וקדה חמש מאות בשקל הקודש. שהן אלף וחמש מאות מנים. ושמן זית הין. שהן שנים עשר לוג. שבו היה שולק את העיקרין. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר. שולקן היה במים ונותן שמן על גביהן. וכיון שהיה קולט את הריח היה מעבירו כדרך שהפטמין עושין. הדא הוא דכתיב ועשית אותו שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. תני. רבי יהודה בירבי אילעאי אומר. שמן משחה שעשה משה במדבר מעשה ניסים נעשה בו מתחילה ועד סוף. שמתחילה לא היה בו אלא שנים עשר לוג. שנאמר ושמן זית הין. אם לסוך בו את העצים לא היה מספיק. על אחת כמה וכמה שהאור בולע והעצים בולעין והיורה בולעת. וממנו נמשחו המשכן וכל כליו. השולחן וכל כליו. המנורה וכל כליה. ממנו נמשח אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים. ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. מלך בתחילה טעון משיחה. מלך בן מלך אינו טעון משיחה. שנאמר קום משחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה. אין בנו טעון משיחה. אבל כהן גדול בן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעונין משיחה. וכולו קיים לעתיד לבוא. שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדרתיכם. אין מושחין את המלכים אלא על גבי המעיין. שנאמר והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא וגו׳. אין מושחין מלכים אלא מפני המחלוקת. מפני מה נמשח שלמה. מפני מחלוקתו שלאדוניהו. יואש. מפני עתליה. יהוא מפני יורם. לא כן כתוב קום משחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה ואין מלכי ישראל טעונין משיחה. [אלא] יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. ולא יאשיהו גנזו. הדא אמרה. באפרסמון משחו. אין מושחין את המלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא נמשחו מן הפך. שהיתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה נמשחו מן הקרן. שהיתה מלכותן מלכות קיימת. אין מושחין מלכים כהנים. אמר רבי יודן ענתודרויה. על שם לא יסור שבט מיהודה. אמר רבי חייה בר אדא. על שם למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. מה כתיב בתריה. לא יהיה לכהנים הלוים. אמר רבי יוחנן. הוא יוחנן הוא יהואחז. והא כתיב הבכור יוחנן. בכור למלכות. אמר רבי יוחנן. הוא שלום הוא צדקיהו. והכתיב השלישי צדקיהו והרביעי שלום. שלישי לתולדות ורביעי למלכות. צדקיהו שצידק עליו את הדין. שלום שבימיו שלמה מלכות בית דוד. לא שלום הוה שמה ולא צדקיהו הוה שמיה אלא מתניה. הדא היא דכתיב וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו. אמר רבי יוחנן. באמה שלששה טפחים היה הארון עשוי. מאן תנא. אמה שלששה טפחים. רבי מאיר היא. דתנן רבי מאיר אומר. כל האמות היו בבינוניות. על דעתיה דרבי מאיר דאמר. באמה שלששה טפחים היה הארון עשוי. ארכו שלארון חמשה עשר. דכתיב אמתים וחצי ארכו. אמה אשתה ואמה אשתה ופלגות אמתא תלתא. וארבעה לוחות היו בו. שנים שבורים ושנים שלימים. דכתיב אשר שברת ושמתם בארון. והלוחות היו כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן שלשה. תן רחבן שללוחות לאורכו שלארון נשתיירו שם שלשה טפחים. תנם לאיסטווה. ורחבו שלארון תשעה טפחים דכתיב אמה וחצי רחבו. אמתא אישתא ופלגות אמתא תלתא. וארבעה לוחות היו בו. שנים שבורים ושנים שלימין. דכתיב אשר שברת ושמתם בארון. והלוחות היה כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים. ותן רחבן שללוחות לארכו שלארון. נשתייר שם שלשה טפחים. חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לשילוט. ומקום שמניחין בו ספר תורה טפחיים. רבי שמעון בן לקיש אמר. באמה שלחמשה טפחים היה הארון עשוי. מאן תנא. אמה שלחמשה טפחים. רבי יהודה. דתנינן תמן. רבי יודה אומר. אמת הבניין ששה טפחים ושלכלים חמשה. והן ארון כלי הוא. על דעתיה דרבי יודה דאמר. שלחמשה טפחים היה הארון עשוי. ארכו שלארון שנים עשר טפחים ומחצה. דכתיב אמתים וחצי ארכו. אמתא חמשה ואמתא חמשה ופלגות אמתא תרין ופלג. וארבעה לוחות היו בו. שנים שלימין ושנים שבורין. דכתיב אשר שברת ושמתם בארון. והלוחות היו כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן שלשה. תן רחבן שללוחות לאורכו שלארון. נשתייר שם חצי טפח. אצבע לכתלים מיכן ואצבע לכתלים מיכן. ורחבו שלארון שבעה טפחים ומחצה. דכתיב ואמה וחצי רחבו. אמתא חמשה טפחים ופלגות אמתא תרין ופלג. וארבעה לוחות היו בו. שנים שלימין ושנים שבורין. דכתיב אשר שברת ושמתם בארון. והלוחות היו כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן שלשה. תן ארכן שללוחות לרחבו שלארון. נשתייר שם טפח ומחצה. אצבע לכתלים מיכן ואצבע לכתלים מיכן. וחצי טפח מיכן וחצי טפח מיכן לשילוט. כיצד עשה בצלאל את הארון. רבי חנינה אמר. שלש תיבות עשאן. שתים שלזהב ואחת שלעץ. ונתן שלזהב בשלעץ ושלעץ בשלזהב וציפהו. הדא היא דכתיב וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ. מה תלמוד לומר תצפנו. להביא שפתו העליונה. רבי שמעון בן לקיש אמר. תיבה אחת עשאו וציפהו. הדא היא דכתיב וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ. מה תלמוד לומר תצפנו. אמר רבי פינחס. להביא בין נסר לנסר. כיצד היו הלוחות כתובים. רבי חנניה בן גמליאל אומר. חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. ורבנין אמרין. עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. דכתיב ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים. עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. רבי שמעון בן יוחי אומר. עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. דכתיב ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים. עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. רבי סימאי אומר. ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה. מזה ומזה הם כתובים. טטרגונה. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר. בין כל דיבור ודיבור דיקדוקיה ואותותיה [של תורה]. ממולאים בתרשיש. כימא רבא. רבי שמעון בן לקיש כד הוה מטי להדין קרייא הוה אמר. יפה לימדני חנניה בן אחי רבי יהושע. מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים. כך בין כל דבר ודבר דיקדוקיה ואותותיה שלתורה. אמר רבי תנחומא. איתקשיית קומי רבי פינחס. אתייא כרבי יודה ולא אתייא כרבי מאיר. מה טעמא דרבי יודה. לקוח את ספר התורה הזה. על דעתיה דרבי יודה דו אמר. איכן ספר תורה היה נתון. כמין גלוסקוס עשו לו מבחוץ והיה ספר תורה נתון בתוכו. מה טעמא דרבי מאיר. ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה. על דעתיה דרבי מאיר דו אמר. אין מוקדם ומאוחר בתורה. ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. ואחר כך ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה. רבי פינחס בשם רבי שמעון בן לקיש. תורה שנתן הקדוש ברוך הוא עורה אש לבנה חרותה אש שחורה. היא אש [ומבוללת] באש. חצובה מאש. נתונה מאש. מימינו אש דת למו.