תלמוד ירושלמי סוטה פרק ח הלכה ה

משנה: ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו וגו׳ אחד הנוטע את הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל אפילו מחמשת המינין. אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו במתנה. הלכה: אשר נטע. אין לי אלא אשר נטע. לקח ירש ניתן לו במתנה מניין. תלמוד לומר האיש מי האיש. מניין הנוטע חמשה אילני מאכל אפילו מחמשת המינין. תלמוד לומר אשר נטע. מכל מקום. יכול הנוטע ארבעה אילני מאכל או חמשה אילני סרק יהא חוזר. תלמוד לומר כרם. מה כרם מיוחד שהוא שלחמש גפנים. יצא זה שאינו שלחמש גפנים. שהיין מגיתו. שהיין קוסס. [דתני. יין קוסס]. מערבין בו ומשתתפין בו ומברכין עליו ומזמנין עליו ומקדשין בו את הכלה ומנחמין בו את האבל ונמכר בחנות לשם יין. והמוכר לחבירו יין סתם לא מכר לו יין קוסס. ואסור בהורייה ובהיתר נדרים. ועל ביאת המקדש. לית לך אלא שהוא אסור על גבי המזבח. וההן בן סורר ומורה צריכה. יכול הנוטע כרם בחוצה לארץ יהא חוזר. תלמוד לומר ולא חללו. את שמצוה לחללו. יצא זה שאין מצוה לחללו. תני. רבי אליעזר בן יעקב אומר. אין משמע אלא כרם. ודכוותה. אין משמע אלא נטע. תני. ולא חללו. פרט למבריך ולמרכיב. אמר רבי יוחנן. דרבי אליעזר בן יעקב היא. אמר רב חסדא. דברי הכל היא. כשהרכיב פירות עבירה. מה אנן קיימין. אם בשהרכיב אילן מאכל על גבי אילן מאכל. מין בשאינו מינו. פירות עבירה הן. ואם בשהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק. מין במינו. נוטע כבתחילה הן. אלא כן אנן קיימין. בשהרכיב תאינה שחורה על גבי תאינה לבנה. אימתי הוא מחללו. ברביעית ובחמישית. מסתברא בחמישית. אבל ברביעית דמים הוא חייב לו. ורבנין דקיסרין אמרין. לא מסתברא אלא ברביעית. דכתיב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים ליי.