תלמוד ירושלמי סוכה פרק ג הלכה ב
משנה: הדס הגזול והיבש פסול. של אשירה ושל עיר הנדחת פסול. נקטם ראשו נפרצו עליו או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר. ואין ממעטין ביום טוב: הלכה: כתיב וענף עץ עבות. עץ שענפיו חופין את רובו ועולה כמין קליעה. ואי זה זה. זה הדס. אין תימר זיתא. עולה כמין קליעה ואין ענפיו חופין את רובו. אין תימר זרגונה. ענפיו חופות את רובו ואינו עולה כמין קליעה. ואי זה זה. זה הדס. חייה בר אדא בשם רבי שמעון בן לקיש. במשחירות שנו. למה. משם שאינן דומות לעצו או משם שנגמר פריו. מה נפק מן ביניהון. היה דרכו לגדל ירוקים. אין תימר. משם שאינן דומות לעצו הרי אינן דומות לעצו. הוי. לא טעמא די לא משם שנגמר פריו.
