תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ו הלכה א

משנה: נגמר הדין מוציאין אותו לסוקלו. בית הסקילה היה חוץ לבית דין שנאמר הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה. ואחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו והסוס רחוק ממנו כדי שיהא רואהו. אומר אחד יש לי ללמד עליו זכות הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו. אפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות מחזירין אותו ואפילו ארבעה וחמשה פעמים ובלבד שיהא ממש בדבריו. הלכה: נגמר הדין כול׳. מתניתין או כרבי או כרבנן בעיר שלגוים. דתני בשעריך. רבי אומר. בשעריך. בשער שנמצאו בו. אתה אומר כך או אינו אלא בשער שנידונו בו. נאמר כאן בשעריך ונאמר להלן כי ימצא בקרבך באחד שעריך. מה שעריך האמור להלן שער שנמצא בו אף שעריך האמור כאן שער שנמצאו בו. ורבנן אמרי. בשעריך. בשער שנידון בו. אתה אומר כך או אינו אלא בשער שנמצא בו. נאמר כאן בשעריך ונאמר להלן והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך. מה שעריך האמור להלן שער שנידון בו. אף שעריך האמור כאן שער שנידון בו. אמר רבי יוחנן. כתחילה בין יש ממש בדבריו בין לאו שומעין לו. מיכן והילך יש ממש בדבריו שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו. אמרי. והוא שיש בדבריו האחרונים ממש. חזקיה שאל. הרי שהיה יוצא ליהרג ונשתתק. כן אנו אומרים. הא לא נשתתק היה לו ללמד על עצמו זכות. שמע רבי יוחנן ומר. הא שאלתא דחמרא. אלא כיני. הרי שהיה יוצא ליהרג ואמר. יש לי ללמד על עצמי זכות ונשתתק. כן אנו אומרים. הא אילו לא נשתתק היה לו ללמד על עצמו זכות. אמר. הא אמירה.