תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ו הלכה ג

משנה: רחוק מבית הסקילה עשר אמות אומר לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא. שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע בני שים נא כבוד ליי אלהי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני: ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי ליי אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי: ומניין שנתכפר לו ודויו שנאמר ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך יי ביום הזה. היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעתיד לבוא. ואם אינו יודע להתודות אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי. רבי יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם אומר תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי חוץ מעון זה. אמרו לו אם כן יהו כל אדם אומר כך כדי לנקות את עצמן: הלכה: רחוק מבית הסקילה עשר אמות כול׳. את מוצא שכשמעל עכן בחרם התחיל יהושע מפייס לפני הקדוש ברוך הוא ואומר. רבונו שלעולם. הודיעיני מי זה האיש. אמר לו הקדוש ברוך הוא. איני מפרסם כל ברייה ולא עוד אלא נמציתי אומר לשון הרע. אלא לך והעמיד את ישראל לשבטיו והפל עליהן גורלות. מיד אני מוציאו. הדא היא דכתיב וישכם יהושע בבוקר ויקרב את ישראל לשבטיו וילכד עכן בן כרמי בן זרח למטה יהודה. אמר לו עכן. מה. בגורל אתה תופשיני. לית בכל ההן דרא כשר אלא את ופינחס. אסקון ניבזין ביניכון. פנטוס דמיתפיס חד מינכון. ולא עוד אלא למשה רבך לית מידמוך אלא תלתין או ארבעין יומין. לא כן אלפן משה רבן על פי שנים עדים. שריתה טעי. באותה שעה צפה יהושע ברוח הקודש שהוא מחלק לישראל את הארץ בגורל. הדא היא דכתיב וישלך להם יהושע גורל. אמור מעתה. אנו מוציאין שם רע על הגורלות. ולא עוד אלא שאם נתקיימו עכשיו יהו כל ישראל אומרים. בדיני נפשות נתקיימו כל שכן בדיני ממונות. ואם בטלו עכשיו יהו כל ישראל אומרים. בדיני נפשות בטלו כל שכן בדיני ממונות. באותה שעה התחיל יהושע מפייס לעכן ומשבע ליה באלהי ישראל ואומר לו. בני שים נא כבוד ליי אלהי ישראל. ויען עכן את יהושע ויאמר. אמנה. מהו אמנה. קושטא. אנכי חטאתי ליי אלהי ישראל. אמר ליה. מה אנא בעי מינך חדא ואת אמרת לי תרתי. אמר ליה. אני הוא שמעלתי בחרם מדין ובחרם יריחו. אמר רבי תנחומא. בארבעה חרמים מעל. בחרם כנעני מלך ערד. בחרם סיחון ועוג. בחרם מדין. בחרם יריחו. ומניין שכיפר לו ווידויו. שנאמר ובני זרח זמרי ואיתן וגו׳. רבי יהושע בן לוי אמר. זמרי זה עכן שעשה מעשה זמרי. רבי שמואל בר נחמן אמר. הימן זה עכן. אמנה אנכי חטאתי. כולם חמשה. וכי איני יודע שהן חמשה. אלא מלמד שאף עכן יש לו חלק לעתיד לבוא. ואם אינו יודע להתודות כול׳. מעשה באחד שהיה יוצא ליהרג. אמרו לו. אמור. תהא מיתתי כפרה על כל עוונותיי. אמר. תהא מיתתי כפרה על כל עוונותיי חוץ מן עון זה. אם עשיתיו אל ימחול לי. ובית דין ישראל יהא נקי. וכשבא דבר אצל חכמים זלגו עיניהם. אמרו. להחזירו אי איפשר שאין לדבר סוף. אלא הרי דמו תלוי בצואר עדים. רחוק מבית הסקילה ארבע אמות כול׳. אמר רבי יהודה בן טבאי. אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם. שהיו אומרים. עד שייהרג. שנאמר נפש תחת נפש. אמר לו שמעון בן שטח. אראה בנחמה אם לא מעלים עליך כאילו שפכת דם נקי. באותה שעה קיבל עליו שלא יורה אלא מפי שמעון בן שטח. שמעון בן שטח היו ידיו חמומות. אתא סיעת ליצנין אמרי. הבו עיצה ניסהוד על בריה וניקטליניה. אסהידו עלוי. ונגמר דינו ליהרג. מי נפק למיתקטלא אמרי ליה. מרי שיקרין אנן. בעא אבוי מחזרתיה. אמר ליה. אבא. אם ביקשתה לבוא תשועה על ידך עשה אותי כאסקופה. בית הסקילה היה גבוה כול׳. מעשה בחסיד אחד שהיה מהלך בדרך וראה שני בני אדם נזקקין לכלבה. אמרין. נן ידעין דו גברא חסידא אזיל ומסהיד עלן ומרן דוד קטיל לן. אלא ניקדמיה וניסהוד עלוי. אסהידו עליה. ונגמר דינו ליהרג. הוא שדוד אמר. הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. מחרב. מחרב אוריה. מכלב. מכלבו שלחסיד. רבי יודה בן פזי סלק לעיליתא דבי מדרשא וראה שני בני אדם נזקקין זה לזה. אמרו ליה. רבי. הב דעתך דאת חד ואנן תרי.