תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ו הלכה ה

משנה: בית הסקילה היה גבוה שתי קומות ואחד מן העדים דוחפו על מתניו. נהפך על לבו הופכו על מתניו אם מת בה יצא. ואם לאו נוטל את האבן ונותנה על לבו. אם מת בה יצא ואם לאו העד השני נוטל את האבן ונותנה על לבו. אם מת בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרנה. הלכה: כל הנסקלין נתלין דברי רבי ליעזר כול׳. תני. וכמלוא קומתו שלנופל הרי חמשה. הכא את מר. וכמלוא קומת הנופל הרי חמשה. ובבור שלנזקין את מר. עד עשרה טפחים. לא דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת. רבי יונתן בן חלי רבי אבדומי בר ברתיה דרבי טבי בשם רבי יאשיה. אילין דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק איברים. ביומוי דרבי פינחס חבטו תורא בחייליה. אמר לון. בחייכון שרוניה. שרוניה וקום וערק. אמר. ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם. דאמרי. אילין דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק איברים. ומניין שטעון סקילה. שנאמר סקול יסקל. ומניין שטעון דחייה. שנאמר ירה יירה. ומניין שטעון שתי דחיות. תלמוד לומר יירה.