תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק א הלכה ט

משנה: אין משכירין להן בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות. ובסוריא משכירין להם בתים אבל לא שדות. ובחוץ לארץ מוכרין להם בתים ומשכירין שדות דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר אף בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות. ובסוריא מוכרים בתים ומשכירין שדות. ובחוצה לארץ מוכרין אילו ואילו: הלכה: אין משכירין להן בתים כול׳. רבי זעירה בשם רבי יוסי בן חנינה רבי אבא רבי חייה בשם רבי יוחנן. לא תחנם לא תתן להם חן. לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם. לא תחנם לא תתן להם חנייה בארץ. והתנינן. רבי יוסי אומר. אף בארץ ישראל משכירין להן בתים. בית אין מצוי להתברך מתוכו שדה מצוי להתברך מתוכו. הורי רבי יוסי בירבי בון שאסור להשכיר להן קבורה בארץ ישראל על שם לא תתן להם חנייה בארץ. לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם. והתני. מעשה ברבן גמליאל שהיה מהלך בדרך וראה קלוסקין אחת מושלכת בדרך. אמר לטבי עבדו. טול לך קלוסקין זו. ראה גוי אחד בא כנגדו. אמר לו. מבגיי. טול לך קלוסקין זו. רץ אחריו רבי אילעאי. אמר לו. מה שמך. אמר לו. מבגיי. ומאיין אתה. אמר לו. מן העיירות שלבורגנין. ומכירך הוא רבן גמליאל מימיך. אמר לו. לא. כיוין רבן גמליאל ברוח הקודש. ולמדנו ממנו שלשה דברים. למדנו שאין מעבירין על האוכלין. ושחמיצו שלנכרי מותר לאחר הפסח מיד. ושהולכין אחר רוב עוברי דרכים. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו. הדא דתימר. בראשונה. אבל עכשיו מעבירין על האוכלין מפני הכשפים. עם כשהוא יוצא מגזיב בא אחד להישאל לו על נדרו. אמר לזה שהיה מהלך עמו. תאמר ששתינו רביעית יין באיטלקי. אמר לו. הין. אמר לשואל. טייל עמנו עד שנפיג את יינינו. כיון שהגיעו לסולמה שלצור ירד רבן גמליאל ונתעטף וישב לו והתיר לו את נדרו. מדבריו למדנו שרביעית יין משכרת ושהדרך מפיגה את היין. ואין נשאלין נדרים ולא מורים שתויי יין. ולא מפירין נדרים מהלכין אלא עטופין ויושבין. אמר רבי יוחנן. כך פתח לו יש בוטה כמדקרות חרב וגו׳. לאחד שנדר מן הככר. ווי דייכול. ווי דלא יכול. אין אכיל הוא עבר על נידריה. ואין לא אכיל הוא חטא על נפשיה. כיצד יעשה. ילך אצל חכמים ויתירו לו את נדרו. דכתיב ולשון חכמים מרפא. לא תחנם לא תתן להם חן. והתני. מעשה ברבן גמליאל שהיה מטייל בהר הבית וראה אשה אחת גויה ובירך עליה. וכי דרכו שלרבן גמליאל להביט בנשים. אלא דרך עקמומית היתה כגון אהין פסוורוס שהביט בה שלא בטובתו ובירך עליה. ולא כן אמר רבי זעורה בשם רבי יוסי בן חנינה רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן. לא תחנם לא תתן עליהם חן. מה אמר. אבסקנטה. לא אמר אלא. ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו. שכן ראה אפילו חמור נאה או גמל נאה סוס נאה אומר. ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו. רבי שמעון רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה. גודלת ישראל לא תגדל את הנכרית משם לא תתן עליהם חן. ולא יעשה ישראל שושבין לגוי משום לא תתחתן בם. רבי יצחק בר גופתא בעא קומי רבי מנא. לילך לבית המשתה שלו אסור. להיעשות לו שושבין לא כל שכן. אמר ליה. ליתן עליהם בלא תעשה. רבי סימון היו לו נוטעי כרמים בהר המלך. שאל לרבי יוחנן. אמר ליה. יבורו ואל תשכירם לגוי. שאל לרבי יהושע. מהו להשכירן לגוי. ושרא ליה רבי יהושע מקום שאין ישראל מצויין. כהדא בסוריא. הדא סוריא נישמעינה מן הדא. רבי חגיי נחת לחמץ. אתון ושאלון ליה. אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחין ואנן מוגרין לעממין מהו לעשר על ידיהם. שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אמי. אמר ליה. רבי. מהו לעשר. אמר ליה. אינו צריך לעשר על ידיהם. מנה את ר׳ שמעון להשכיר כרבי יוסי. ועוד מן הדא דמר רבי חנינה ר׳ אבהו בריה דרבי אבהו. אבא הוה ליה עובדא ושלח שאל לרבי חייה לרבי יסא לרבי אמי והורון ליה להשכיר כרבי יוסי. הא לעשר אין מעשרין על ידיהן.