תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ב הלכה א

משנה: אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים מפני שחשודין על ההרבעה. ולא תתייחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות. ולא יתייחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכות דמים. בת ישראל לא תיילד את הנכרית אבל נכרית מילדת בת ישראל. בת ישראל לא תניק בנה של נכרית אבל נכרית מניקה בנה של ישראלית ברשותה: הלכה: אין מעמידין בהמה בפונדקאות שלגוים כול׳. רבי זעירא רבי אבהו בשם רבי יוסי בירבי חנינה. רבי בא רבי יונה. תיפתר כרבי ליעזר. דרבי ליעזר אמר. אינה נלקחת מן הגוים. רבי יונה בעי. ולמה לי נן פתרין לה דברי הכל. כיי דמר רבי לעזר בשם רב. ואפילו כמאן דמר. מותר למכור אסור לייחד. עבר וייחד דברי הכל. אמר רבי ירמיה. נישמעינה מן הדא. האשה שנחבשה בידי גוים. אמר רבי יוסי. שנייא היא אשה שדרכה לצווח. הגע עצמך שהיתה חרשת. דרכה לרמז. מאי כדון. תיפתר כרבי ליעזר. דרבי ליעזר אומר. אינה נלקחת מן הגוים. הוון בען מימר. מה פליגין רבי ליעזר ורבנין. בפרה. על שום מעלה היא בפרה סילסול היא בפרה. מן מה דרבנין מתיבין לרבי ליעזר. כל צאן קדר יקבצו לך. הדא אמרה. אף בשאר כל הדברים חלוק רבי ליעזר. רבי הושעיה בעי. משיבין דבר שהוא לבא על דבר שהוא לשעבר. רבי אבין בעי. משיבין דבר שיצר הרע בטל על דבר שיצר הרע קיים. רב הושעיה אמר. ולמה לי נן פתרין לה דברי הכל. כיי דמר רב הונא בשם רב. וישקלו את שקלי שלשים כסף. אילו שלשים מצות שעתידין בני נח לקבל עליהן. ורבנן אמרי. אילו שלשים צדיקים שאין העולם חסר מהן. דמר רבי נחמן בשם רבי מנא. אין העולם יכול להיות פחות מל׳ צדיקים כאבינו אברהם. ומה טעם. ואברהם היה יהיה. יהיה מיניין ל׳. פעמים שרובן בבבל ומיעוטן בארץ ישראל. פעמים שרובן בארץ ישראל ומיעוטן בבבל. סימן יפה לעולם בשעה שרובן בארץ. רבי חייה בר לולייני בשם רבי הושעיה. כל המצות עתידין בני נח לקבל עליהם. ומה טעם. כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה. ובסוף הן עתידין לחזור בהן. ומה טעם. ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו. זו מצות תפילין. זו מצות ציצית. רבי יצחק ורבי אמי הוון יתבין מקשיי. והכתיב ויזבחו ליי ביום ההוא מן השלל. וקיימונה. ולא ידעין אין חברייא קיימונה ואין רבי אמי קיימינה על ראשה. מן השלל שהיה בידם הקריבו. והא כתיב ואנשי בית שמש העלו עולה ויזבחו זבחים ליי פרים. וכי מסרני פלשתים אנו למידין. ולא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה. ואפילו נקיבות הקריבו. ואת הפרות העלו עולה ליי. והכתיב ויאמר שאול מ‍עמלקי הביאום. אין למידין משאול. דמר ריש לקיש. שאול גרופית שלשקמה היה. והכתיב ויקח דוד את הגורן. קנה ולא הקריב. והכתיב ויאמר ארונה אל המלך יי אלהיך ירצך. ירצך בתפילה. והכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה. מכל אלה אין את מקריב. לוקח אתה תמימים ומקריב. מה עבד לה רבי ליעזר. לוקח אתה בדמים ומקריב. הוא תני בדמים. דלא כרבי ליעזר. תני. אין מעמידין בהמה בפונדקאות אפילו זכרים אצל זכרים ונקיבות אצל הנקיבות. ואין צריך לומר זכרים אצל הנקיבות ונקיבות אצל זכרים. זכרים אצל זכרים מה אית לך. אוהבתו באת ואינה מוצאה אותו והיא נרבעת הימינו. נקיבות אצל נקיבות מה אית לך. אוהבה בא ואינו מוצא אותה ורובעה. רבי חגיי בשם רבי זעירא. לא סוף דבר בהמתו שלישראל אצל הגוי אלא אפילו בהמתו שלגוי אצל שלישראל לא ייחדינה אצלו שלגוי אחר חבירו שלא תמציא לו תקלה. מעתה אפילו שכר את בהמתו לא נאה לחזור לייחדה אצלו שלא תמציא לו תקלה. חשוד הוא לבוא על בהמתו שלחבירו ואינו חשוד לבוא על בהמת עצמו. שמתוך שיודע שאם בא עליה הוא מעקרה אף הוא אינו בא עליה. אבל מעמידין בהמה בפונדקאות שלכותים כול׳. הדא אמרה. כותים לא נחשדו על העריות. ותני כן. מתייחדת אשה עם שני אנשים אפילו שניהם עבדים אפילו אחד כותי ואחד עבד. אבל לא תתייחד עם הגוי. חמותו ואחות אשתו ושאר כל העריות לא יתייחדו עמו אלא בפני שנים. תני. אין מוכרין להן לא זיין ולא כלי זיין. ואין משחיזין להן את הזיין. תיפתר בעיר שכולה גוים. ואין האשה בכלל שפיכות דמים. אמר רבי אמי. תיפתר בבריאה. אמר רבי אבין. ואפילו תימר יכולה אשה להטמין את עצמה ולומר. גויה אני. ואין האיש יכול להטמין עצמו ולומר. גוי הוא. תני. נזדווג לו גוי לישראל נותנו לימינו. רבי ישמעאל בירבי יוסי אומר. בסייף לימינו ובמקל לשמאלו. עולה עמו לעלייה ויורד עמו לחרות ישראל מלמעלה והגוי מלמטה. לא ישוח לפניו שלא ירוץ את גולגולתו. ומרחיב לו את הדרך. אם שאלו להיכן הולך יפליגינו. כשם שהפליג יעקב אבינו לעשו. שאמר לו עד אשר אבוא אל אדוני שעירה. והלך לסוכות. אמר רבי הונא. לא מצינו שהלך יעקב אבינו לשעיר. אמר רבי יודן בריה דרבי. לעתיד לבוא אמר ליה. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. בת ישראל לא תיילד את הנכרית. מפני שמעמדת בן לעבודה זרה. אבל נכרית מיילדת בת ישראל. ותני כן. מיילדת מבחוץ אבל לא מבפנים. לא תכניס ידה לפנים שלא תמיק את העובר במיעיה. ולא תשקינה כוס של עיקרין. היתה חכמה. ייבה כיי דמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. אם היה רופא אומן מותר. והכא. אם היתה חכמה מותר. בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית מפני שנותנה לו חיים. אמר רבי יוסי. הדא אמרה. שאסור ללמדו אומנות. כהדא תרתין אומנוון הוון בגירו. זגגייא וקובטרייא. זגגייא לא אלפין וקמון. קובטרייא אלפון ואיתעקרון. אבל נכרית מניקה בנה שלבת ישראל. דכתיב והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מיניקותייך. תני. יונק התינוק והולך מן הנכרית ומן בהמה טמיאה ומביאין לו חלב מכל מקום. ואינו חושש לא משום שקץ ולא משום טומאה.