תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ב הלכה ג

משנה: אילו דברים של גוים אסורין ואסורן אסור הנאה היין והחומץ של גוים שהיה מתחילתו יין וחרס אדרייני ועורות לבובין. רבן שמעון בן גמליאל אומר בזמן שהקרע שלו עגול אסור ומשוך מותר. ובשר הנכנס לעבודה זרה מותר והיוצא אסור מפני שהוא זבחי מתים דברי רבי עקיבה. ההולכין לתרפות אסור מלשאת ומלתת עמהן. הלכה: אילו דברים שלגוים אסורין כול׳. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי הוה אמר. מתוק מר חד אין בהן משום גילוי. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. החד והמר והמתוק אין בהן משום גילוי ולא משום יין נסך. רבי סימון מפרש. החד קונדיטון. המר פסינתטון. והמתוק מהו. חמרא מבשלה. רבי יהושע בן זיידל היה לו יין מבושל שנתייחד ברשות הגוי. שאל לרבי ינאי בירבי ישמעאל. אמר ליה. כן אמר רבי שמעון בן לקיש. מתוק אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך. רבי ינאי בירבי ישמעאל איבאש. סלקון רבי זירא ורבי יהושע ורבי בון בר כהנא ורבי חנניה חבריהון דרבנן מבקרתיה. אשכחון רבי יהושע בר זיידל יתיב תמן. אמרי. הא מרה דשמועתא והא מרה דעובדא מישאלוניה. אמר לון. כן אמר ריש לקיש. מתוק אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך. אמר ליה. דילמא מן הדא דרבי שמעון בן לקיש דאכן אכן. אמר לון. לעובדה וסמכון עלוי. מן דקמון רבי אילא עם רבי בון בר כהנא אמר ליה. אילולא דאתון רחמין שמועתא. ולא מתניתא היא. תני רבי חייה. מבושל שלגוי למה הוא אסור. שהיה מתחילתו יין. אמר רבי יוסי. מתניתא אמרה כן. היין והחומץ שהיה מתחילתו יין. רבי אמי הוו ליה אורחין. אמר לון. אילולי חמרא מבשלא דידי מגלי לא הוינא משקתכון. אמר ליה רב ביבי. אייתון ואנן שתינן. אמר. מאן דבעי מימת ייזיל ימות גו ביתיה. בר יודנה הוה לי קונדיטון מגלי. שאל לרבנין ואסרון. ולא כן אמר רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי. החד והמר והמתוק אין בהן משום גילוי. רבנן דקיסרין משום רבי יודה בר טיטוס. באו דשחיק חד לתלתא. בעון קומי רבי אבהו. מבושל שנתגלה מהו. אמר לון. קרינה צריכא לרבי יוחנן ואתון שאלון לי הדא. שאלון לרבי יצחק ואסר לון. ואינהר רבי אבהו דמר רבי יוחנן אסיר. (רבי יעקב בר אחא רבי אמי בשם רבי לעזר.) בר נטוזא איתגליין ליה גיגיתיה. שאיל לרבי בא בר ממל. אמר ליה. אם היה נכנס ויוצא מותר. רבי יעקב בר אחא רבי אמי בשם רבי לעזר. אם היה ישן מותר. רבי חנינה רבי יהושע בן לוי. חד אמר. ישן מותר. וחד אמר. ישן אסור. מסתברא דרבי חנינה אמר. ישן מותר. דבכל אתר סמיך רבי לעזר לרבי חנינה. רבי יוסי בן שאול משתעי אהן עובדא. עובדא הוה איתא חדא דהוות רחמה מצוותא ובעלה שנא מצוותא. אתא חד מסכן ויהבת קומוי ואכל. ארגישת בבעלה. איסליק וטמרתיה בעיליתיה. תבת קומי בעלה ואכל ודמך ליה. אתא חיוא ואכל מן קומוי. קם בעלה מן שינתיה ובעא מיכול. שרי ההוא דעיליתה מלולי. הדא אמרה. ישן מותר. כריך הוה. ואינו אסור משום ייחוד. כי ניאפו ודם בידיהם. מכיון דלא הוה חשיד על דא לא חשיד על דא. מעשה בחסיד אחד שהיה מגלגל בגילוים ולקה בדלקת. וראו אותו יושב ודורש ביום הכיפורים וצלוחית של מים בידו. מעשה בטבח אחד בציפורין שהיה מאכיל את ישראל נבילות וטריפות. פעם אחת ערב יום הכיפורים עם חשיכה שתה יין הרבה ונשתכר. ועלה לראש הגג ונפל ומת. התחילו הכלבים מלקקין בדמו. אתון שאלון לרבי חנינה. מהו מיעברתיה מן קומיהון. אמר להן. כתיב ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו. זה גזל את הכלבים והאכיל את ישראל נבילות וטריפות. ארפון לון. מדידהון אינון אכלין. חד בר נש הוה ליה חד גרב מגלי בערובת צומא רבא. אזל בעי למישפכיה. אמר ליה חבריה. אייתי ואנא שתי ליה. אמר ליה. מגלי הוה. אמר ליה. מריה דיומא קאים. לא אספק מיטעם עד דאיתחלחל. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא. כל אירסים מעלין חטטין ושלנחש ממית. רבי חייה אמר. אין נשאלין על הגילוים. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא. מריה דשמועתא אישאיל ליה. מתנמנם הוה. רבי זעירא הוה יתיב אכיל ברמשא. איטפי בוצינא ייב ידיה על תומנתא. אדלקון בוצינא אשכחון אהן שפיפונא שהוא דומה לשערה כריך על תומנתה. אמר ליה. רשיעא. לא הוינא זהיר לך. אמר רבי אמי. צריכין אנן חששין על מה דברייתא חששין. אסיר למיתן פריטין גו פומה. פיתתא תחות בי שיחייא. תבשילא תותי ערסא. ולמיצע סכינא גו איטרוגא וסכינא גו פוגלא. אמר רבי יוסי בירבי בון. כל זיעה דנפקה מבר נשא סם המות היא חוץ מזיעת הפנים. אמר רבי ינאי. אין קטה קטה שיחור. ואין אובד אובד מרגלי. רבי יונתן כי הוה בר נש שאיל ליה אמר ליה. ערבא דנפשך אנא. אמר רבי שמעון בן לקיש. אילו ללודין זבינת גרמך זבינתה גרמך בדמים יתירין. וכא בדמין קלילין. רבי אסי רבי יוחנן בשם בן בתירה. יין נסך שנפל לבור ימכר כולו לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו. רבי אסי בשם רבי יוחנן. סתם יינו שלגוי אסור ואינו מטמא. הפקידו אצלו אסור בשתייה ומותר בהנאה. רבי זעירא בעא קומי רבי יסא. מה. במייחד. אמר ליה. במפקיד. אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן. שלש יינות הן. שראה גוי מנסכו וודאי דעבודה זרה מטמא טומאה חמורה כשרץ. סתם יינו שלגוי אסור ואינו מטמא. הפקידו אצלו בחותם אחד אסור בשתייה ומותר בהנאה. אמר רבי ירמיה קומי רבי זעירה. חמי מה מר. לא מר אלא בחותם. הא בלא חותם אסור בשתייה ובהנייה. הורי רבי לעזר במייחד. והוה רבי זעירה חדי בה. תמן תנינן. אצל נכרי כפירותיו. רבי שמעון אומר. דמאי. רבי חנניה בעא קומי רבי מני. מה. כפירותיו ממש טעמו פוטר טבל ברור ממקום אחר. אמר ליה. ולכל דבה. ולא על יאות רבי חנינה מתרס לקיבליה. הפקידו אצלו בחותם. רבי חנניה ורבי מנא. חד אמר אסור. וחד אמר מותר. מה פליגין. בהנאה. אבל בשתייה אסור. רב אמר. חבי״ת אסור. חמפ״ג מותר. חתיכת דג שאין בה סימן. בשר. יין. תכלת. אסור בחותם אחד. חלתית. מורייס. פת. גבינה. מותר בחותם אחד. אמר רבי יודן. טעמא דרב. כל שאיסורו מגופו אסור בחותם אחד. על ידי תערובת מותר בחותם אחד. רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר בא רבי לעזר בשם רבי חנינה רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן רבי זעירא בשם רבי יהושע בן לוי. הכל מותר בחותם אחד חוץ מן היין. וחרס אדרייני. רבי זעירה בשם רבי ירמיה. הלכה כרבי מאיר. הא דתני. חרס אדרייני אסור ואיסורו איסור הנייה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. אין איסורו איסור הנייה. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא. אהן בגד דתנינן הכא מהו. ואיקפד לקובליה. אמר ליה. אפילו כמאן דמר תמן מותר וכא אסור. תמן אין איסורו ניכר. ברם הכא איסורו ניכר. ומהו לסמוך בו את המיטה. רבי לעזר אמר. מותר. ורבי יוחנן אמר. אסור. ועורות לבובין. רבי ירמיה בשם רב. הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. כיצד הוא עושה. קורעה עד שהיא בחיים ומוציא לבה לעבודה זרה. כיצד הוא יודע. רבי הונא אמר. בשעה שקורעה עד שהיא בחיים הוא נסלל ונעגל. לאחר שחיטה הוא נמשך. אמר רבי יוסי. ותשמע מינה. שחט בה סימן אחד. אף על גב דתימר. אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר. וכא נאסר. ובשר הנכנס לעבודה זרה מותר. רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן אמר. להוציא מדברי רבי ליעזר. שרבי ליעזר אומר. מחשבת נכרי לעבודה זרה. והיוצא אסור. רבי אבינא בשם רב ירמיה. בשהכניסו לפנים מן הקנקלין. אבל אם לא הכניסו לפנים מן הקינקלין אף היוצא מותר. בעבודה זרה שיש לה קינקלין. אבל בעבודה זרה שאין לה קינקלין כל הבית ידון לשם קנקלין. ההולכין בתרפות. רבי חייה בשם רבי יוחנן. תוריבס. מוליכין עבודה זרה גדולה אצל עבודה זרה קטנה. אית תניי תני תרפות. מאן דאמר תרפות. תרפים. ומאן דמר תרבות. תוריבוס. והבאין מותרין. רבי אבינא בשם רב ירמיה. בשאין חזירתן כהליכתן. אבל אם היתה חזירתן כהליכתן אף הבאין אסורין.