תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ג הלכה ב

משנה: המוצא שיברי כלים הרי אילו מתרין. מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אילו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד: הלכה: המוצא שיברי כלים כול׳. רבי יוסי בשם רבי יוחנן. מפני שרובן באין מן הדלפקיות. מעתה אפילו תבנית יד ותבנית רגל. שנייא הוא. מפני שכיוצא בהן נעבד. כתוב ואנשי בבל עשו את סכות בנות. תרנגולתא ופרחיה. ואנשי כות עשו את נרגל. ריגליה דיעקב וריגליה דיוסף. ניחשתי ויברכני יי בגללך. ויברך יי את בית המצרי בגלל יוסף. ואנשי חמת עשו את אשימה. אימרא כמה דתימר והכהן יכפר עליו באיל האשם. והעוים עשו את נבחן. כלבא. ואת תרתק. חמרא. והספרוים שורפים את בניהם באש. טווסא ופיסיוני. עבודה זרה שנשברה. רבי יוחנן אמר. אסורה. רבי שמעון בן לקיש אמר. מותרת. מה אנן קיימין. אם בעתיד להחזירן לכליין. דברי הכל. אסור. אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין. דברי הכל. מותר. אלא כי נן קיימין בסתם. רבי יוחנן אמר. סתם כמי שעתיד להחזירן לכליין. רבי שמעון בן לקיש אמר. סתם כמי שאין עתיד להחזירן לכליין. אמר רבי יודן אביו דרבי מתנייה. אם היו מונחין במקומן כמי שעתידין להחזירן לכליין. מתיב ריש לקיש לרבי. והא כתיב על כן לא ידרכו כהני דגון על מפתן דגון. אמר ליה. מלמד שהיו נוהגין במפתן יותר מדגון. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא אמר. אומות העולם עשו מפתן אחד. ישראל עשו כמה מפתנים. ומה טעם ופקדתי על הדולג על המפתן. המוצא עבודה זרה. רב אמר משברה אבר אבר והיא בטילה. ושמואל אמר. אינה בטילה לעולם. רבי אבין בשם רבי שמעון. הדא אמרה בשאין עליהן בסיס. אבל יש עליהן בסיס אני אומר. מן השברים באו.