תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ד הלכה א

משנה: רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס אסורות. ושתים מותרות. וחכמים אומרים את שהוא נראה עמו אסור ואת שאינו נראה עמו מותר: הלכה: רבי ישמעאל אומר כול׳ אמר רבי אמי. טעמיה דרבי ישמעאל משום מרקוליס גדול אצל מרקוליס קטן. ורבנן אמרי. משום רגלי מרקוליס. כמה הן רגלי מרקוליס. רבי בא בשם רבנן דתמן. נ׳ אמה. הילכת מרקוליס כך היא. ב׳ אבנים זו על גבי זו והשלישית מלמעלה. נתן את השנייה והתרו בו משום אותו ואת בנו לוקה. משום עבודה זרה נסקל. נתן את השלישית. פלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. דאיתפלגון. השוחט אותו ואת בנו לשם עבודה זרה. רבי יוחנן אמר. אם התרו בו משום אותו ואת בנו לוקה. משום עבודה זרה נסקל. רבי שמעון בן לקיש אמר. אפילו התרו בו משום אותו ואת בנו אינו לוקה מאחר שאילו התרו בו לשם עבודה זרה היה נסקל. אי זו היא מרקוליס. כל שהוא סג את הים ואת הדרכים. הילכת מרקוליס בזריקה. השתחוה לה מהו. אמר רבי יוסי. כל עצמו אינו קרוי מרקוליס אלא בהשתחויה. ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה. יכול לא יתן שני אבנים זו על גב זו ויתן קופתו עליהם. תלמוד לומר להשתחות עליה. עליה אי אתה משתחוה. אבל נותן את את קופתך עליה. עליה אי אתה משתחוה. משתחוה אתה על אבני בית המקדש. רב מפקד לבית רב אחא. רבי אמי מפקד לאינשי ביתיה. כד תהוון נפקין לתעניתא לא תהוון רבעין כאורחכון. רבי יונה רבע על סיטריה. רבי אחא רבע על סיטריה. אמר רבי שמואל. אנא חמית רבי אבהו רבע כאורחיה. אמר רבי יוסי. קשיתה קומי רבי אבהו. והכתיב ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה. תיפתר בקובע לו מקום והכתיב ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים. בלבד שתחוייה שאינה על הארץ. וכי יש שתחוייה שאינה על הארץ. ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחו. רבי אבהו מוסיף על הודו ליהוה כי טוב. רבי מנא מוסיף על כי לעולם חסדו על ישראל. רבי יוחנן אמר לרבי חייה בר בא. בבלייא תרין מילין סלקין מן גביכון. מפשוטיתא דתעניתא וערובתא דיומא שביעיא. רבנן דקיסרין אמרין. אוף הדא מקזתא. ואתייא כיי דמר רבי אמי. בבלייא בשם רבנן דתמן. לא התירו שתחוייה אלא לתענית ציבור. ובלבד על הצד. רבי ינאי זעירא בשם אבהתיה כל מי שאינו כשר כיהושע. שאם יפול על פניו יאמר לו הקדוש ברוך הוא קום לך. אל יפול. ובלבד יחיד על הציבור. וחכמים אומרים. את שהוא נראה עמו אסור. ואת שאינו נראה עמו מותר. את שהוא נראה עמו גופו אסור. ואת שאינו נראה עמו מותר. את שהוא נראה עמו גופו. ואת שאינו נראה עמו אינו גופו. את שהוא נראה עמו אסור. לית הדא פליגא על ריש לקיש. דריש לקיש אמר. עבודה זרה שנשתברה מותרת. לא כן סברנן מימר. אם בעתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר. ולית היא פליגא על רבי יוחנן. דרבי יוחנן אמר. עבודה זרה שנשתברה אסורה. ולא כן סברנן מימר. אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר. ומר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה. אם היו מונחין במקומן כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין. ואילו במקומן. רבי בא בשם רב. זמנין דאת אמר. שיברי עבודה זרה אין להן ביטול. וזמנין דאת אמר. משמשי עבודה זרה אין להן ביטול. מאן דאמר. משמשין. כל שכן עבודה זרה. ומאן דמר. עבודה זרה. הא משמשין לא. רבי שמואל רבי אבהו בשם רב. אבני מרקוליס שנתפזרו אין להן ביטול לעולם משום עבודת עבודה זרה. שמע רבי יוחנן ומר. יפה לימדנו רבינו. שכן המשתחוה לעבודה זרה שלאבלים אין להן ביטול לעולם. כיצד הוא מבטלה. רבי חייה בר אדא אמר. ברוק. והתני רבי חייה. אבני מרקוליס שנתפזרו אין להן ביטול. אמר רבי פינחס. כאן בנזרקות לה וכאן בשאין נזרקות לה. כהדא רבי שמעון ברבי הוה ליה מרקוליס גו חקלא. אתא גביה בורגנרה. אמר ליה. בגין דשמעית דארכונא בעי מיעבור הכא למחר אלא בחייך דאת מרים אילין כיפייא. מן דרימון אזל בעי מיסבינון. אמר ליה. דידי אינון. שמע רבי חייה בר ווה ומר. ואית לאימיה בר. ולא רבי חייה רבה תניתה. אלא מן דשמעה מיניה חזק וקבעה.