תלמוד ירושלמי עירובין פרק א הלכה ב

משנה: הכשר המבוי בית שמאי אומרין לחי וקורה. ובית הלל אומרין או לחי או קורה. רבי אליעזר אומר לחיים. משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע שהוא או בלחי או בקורה ועל מה נחלקו על רוחב מארבע אמות ועד עשר שבית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרין או לחי או קורה. אמר רבי עקיבה על זה ועל זה נחלקו: הלכה: הכשר מבוי כול׳. מה לחיים. לחיים וקורה כבית שמי. לחיים ולא קורה כבית הלל. שלשה כרבי יוסי. כל שהוא כרבנין. נישמעינה מן הדא. מעשה שהלך רבי אליעזר אצל רבי יוסי בן פרורה תלמידו לאובלין. והראהו מבוי אחד. ולא היה בו אלא לחי אחד בלבד. אמר לו. עשה לו לחיים. אמר לו. מה. את אמר לי לסותמו. אמר לו. יסתם. וכי מה ראייה רשות לשבת לבוא לכאן. הדא אמרה. שלשה כרבי יוסי. אין תימר. כל שהוא כרבנן. כל שהוא סותם. תני. והלכה כדברי התלמיד. דל כן מה נן אמרין. כבית שמי. ויש הלכה כבית שמי ולא כבית הלל. אלא בגין דתני. רבן שמעון בן גמליאל אומר. מבוי שאין בו ארבעה טפחים אינו צריך קורה. דברי חכמים. רב חונא בשם רב. מבוי שהוא פחות מארבע אמות אינו צריך כלום.