תלמוד ירושלמי עירובין פרק ט הלכה ד

משנה: חצר שנפרצה משתי רוחות וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו וכן מבוי שניטלה קורתו או לחייו מותרין באותה שבת ואסורין לעתיד לבוא דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר אם מותרין באותה שבת מותרין לעתיד לבוא. ואם אסורין לעתיד לבוא אסורין באותה שבת: הלכה: פיס׳. ולמה לי משתי רוחותיה. אפילו מרוח אחת. ולא רב הוא. דרב אמר. חצר ניתרת בשני פסין. רבי שמואל בשם רבי זירא. במחלוקת. מאן דמר תמן בפס אחד וכא בפס אחד. מאן דמר תמן בשני פסין וכא בשני פסין. נפרץ מן האמצע מותר. שמואל אמר. אסור. אמר רבי זעירא. אין לית הדא אולפן דשמואל קשיא. נפרץ כל אותו הרוח. אמר רבי יוסי בירבי בון. הדא היא אכסדרה. אילו אכסדרה. שמא אינה מותרת. אמר רבי יוחנן. לא אמר רבי ליעזר אלא בחצר ובמבוי. אבל בבית כגשר הוא. רב ורבי יוחנן אמרי. אסור בין בשבת זו בין בשבת הבאה. אמר רבי יוחנן. כושת וקירויה ומבוי וגר ועם הארץ. חמרים. כושת. דתנן. הכושת והחכס וראשי בשמים נלקחים בכסף מעשר ואינו מטמא טומאת אוכלין דברי רבי עקיבא. אמר רבי יוחנן בן נורי. אם נלקחים בכסף מעשר. מטמאין טומאת אוכלין. ואם אינן מטמא טומאת אוכלין. אף הן לא ילקחו בכסף מעשר. רבי יוחנן אמר. חמרים. מטמאין טומאת אוכלין ואין ניקחין בכסף מעשר. קרוייה. דתנינן תמן קרויה שהטבילה במים שהן ראויין לקדש וכו׳. רבי יוחנן אמר. חומרין. אין מקדשין בה לא בתחילה ולא בסוף. מבוי. דתנינן תמן וכן מבוי שניטלה קורתו כו׳. רבי יוחנן אמר. חומרין. אסורין בין בשבת זו בין בשבת הבאה. גר. דתני. גר שנתגייר והיו לו יינות. ואמר. ברי לי שלא נתנסך מהן. בזמן שנעשו על גב עצמן. טהורים לו וטמאים לאחרים. על גב אחרים. טמאין בין לו ובין לאחרים. רבי עקיבה אומר. אם טהורין לו. יהו טהורין לאחרים. אם טמאין לאחרים. טמאים לו. רבי יוחנן אמר. לחומרין. טמאין בין לו ובין לאחרים. עם הארץ. דתני. עם הארץ שנתמנה להיות חבר. והיו לו טהרות ואמר. ברי לי שנעשו בטהרה. בזמן שנעשו על גב עצמו. טהורות לו וטמאות לאחרים. על גב אחרים. טמאות בין לו בין לאחרים. רבי עקיבה אומר. אם טהורות לו טהורות לאחרים. אם טמיאות לאחרים. טמאות לו. רבי יוחנן אמר. חומרין. טמאות בין לו בין לאחרים.