תלמוד ירושלמי פאה פרק ג הלכה ה

משנה: המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פיאה מכל אחד ואחד. אמר רבי יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה אבל אם שייר שדהו הוא נותן פיאה לכל. הלכה: עד כדון כשהתחיל לקצור ואפילו לא התחיל לקצור. נשמעינה מן הדא לקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב. רבי ירמיה בשם רבי יוחנן דרבי יהודה היא. שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז בין שלא התחיל לגזוז. וכא לא שנייא בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור. מה טעמא דרבי יודה. משום דחובת קציר בקמה או משום דהוי כמוכר לו חוץ מחובתו. נשמעינה מן הדא לקח גז צאן חבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב. רבי ירמיה בשם רבי יוחנן דרבי יהודה היא. אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמה לא משום דמכרו לו חוץ מחובתו. וכה במכרו חוץ מחובתו. מה נפק מביניהון. עבר הלוקח והפריש. אין תימר משום שחובת קציר בקמה הפריש הפריש. ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו הפריש ונוטל ממנו דמים. נשרף חלקו של מוכר אין תימר משום שחובת קציר בקמה נשרף נשרף. ואין תימר משום כמוכר לו חוץ מחובתו נשרף נוטל ממנו דמים.