תלמוד ירושלמי פסחים פרק ח הלכה ו
משנה: האונן והמפקח בגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין החולה והזקן שהן יכולין לוכל כזית שוחטין עליהן. ועל כולן אין שוחטין עליהן בפני עצמן שלא יביאוהו את הפסח לידי פסול. לפיכך אם אירע בהן פסול פטורין מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח בגל שהיה טמא מתחלתו: הלכה: רבי יוסה בירבי בון אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן. מתניתא בשחבשוהו ישראל. אבל אם חבשוהו גוים. אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. בנתון חוץ לירושלם. אבל בנתון בתוך ירושלם. אפילו לא הבטיחו. כמי שהבטיחו. רבי יונה ורבי יוסי תריהון אמרין. בקדמיתא הוינן אמרין. ישראל ערל מזין עליו. ולא הוינן אמרין כלום. תנא רבי סימון בר זבדי קומי רבי הילא. נאמר כאן ואז יקרב לעשותו. ונאמר להלן אז יאכל בו. מה אז שנאמר להלן עד שיהא כשר בשעת אכילה. אף אז שנאמר כאן עד שיהא כשר בשעת (אכילה) [שחיטה]. פעמים שהוא נעשה כיוצא בהם. פעמים שהן נעשים כיוצא בו. פעמים שהוא נעשה כיוצא בהם. בגל ארוך. אני אומר. נזרק עליו הדם עד שלא הגיע לטומאה. פעמים שהן נעשין כיוצא בו. בגל עגול. אירע בהן פסול בין שחיטה לזריקה הן נעשין כיוצא בו בגל עגול.
