תלמוד ירושלמי קידושין פרק ד הלכה א

משנה: עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי ישראלי חללי גירי וחרורי ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי. כהני לויי וישראלי מותרין לבוא זה בזה. לויי וישראלי גירי וחרורי וחללי מותרין לבוא זה בזה. גירי וחרורי וממזירי נתיני שתוקי ואסופי מותרין לבוא זה בזה. הלכה: עשרה יוחסין עלו מבבל כול׳. כהני לויי וישראלי. על שם ויעלו מבני ישראל ומן הכהנים והלוים והמשרתים והשוערים והנתינים אל ירושלם בשנת שבע לארתחששתא המלך. חללי. על שם ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ אלה בקשו כתבם המתייחשים ולא נמצאו ויגואלו מן הכהונה. ויאמר התרשתא להם. ולמה נקרא שמו התרשתא. שהתירו לו לשתות ביין. התרשתא. ואני הייתי משקה למלך. אשר לא יאכלו מקדשי הקדשים. הא בקדשי הגבול יאכלו. אמר רבי יוסי. גדולה היא החזקה. מכיון שהוחזקו שם להיות אוכלין אף כאן אוכלין. ניחא תמן דכתיב הציבי לך ציונים. הכא מה אית לך. כמאן דאמר. מאיליהן קיבלו את המעשרות. עד עמוד כהן לאורים ותומים. וכי אורים ותומים היו באותה השעה בבית שני. אלא כאדם שהוא אומר. עד שיחיו המתים. עד שיבוא בן דוד. אילין בנות ברזיליי לשם שמים נתגיירו או שלא לשם שמים נתגיירו. אין תימר. לשם שמים נתגיירו. יאכלו בקדשי הקדשים. ואין תימר. שלא לשם שמים נתגיירו. אפילו בקדשי הגבול לא יאכלו. אפילו תימר. לשום שמים נתגיירו. וגיורת לא כזונה היא אצל כהונה. פתר לה. לא היו בנות אלא בנות בנות. ואין מבנות בנות כישראל הם. וכרבי שמעון. דרבי שמעון אמר. גיורת שנתגיירה פחות מבת שלש שנים ויום אחד. לא היה בה דעת לטבול או משהטבילה אותה מכיון שהיא חוזרת וטובלת לשם קדושת ישראל כל אחת גיורת היא וגיורת כזונה היא אצל הכהונה. המתגייר לשם אהבה וכן איש מפני אשה וכן אשה מפני איש וכן גירי שולחן מלכים וכן גירי אריות וכן גירי מרדכי ואסתר אין מקבלין אותן. רב אמר. הלכה גרים הן ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחילה. אבל מקבלין אותן וצריכין קירוב פנים שמא גיירו לשם. גירי על שם וכל הנבדל מטומאת גויי הארץ אליהם. חרורי על שם וכל הנתינים וגו׳. ממזירי. אמר רבי סימון. כתיב. ואלה העולים מתל מלח תל חרשא. מתל מלח זו בבל. תל חרשא אילו שתוקי ואסופי. כרוב אילו הממזירין. רובין אילו שהלכו אחר עיניהן. אדון. שהיו אומרים. אין דין ואין אדון. רבי חזקיה מפיק לישניה. אילו שהלכו אחר עיניהן ואמרו. אין דין ואין דיין. ואימר שהימרו לאל במעשיהן הרעים. רבי אבון בשם רבי פינחס. פירסמו עצמן כאימרא בחלוק. רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש. ראויים היו ליעשות תל מלח אלא ששתקה להן מידת הדין. תל חרשא. תני. רבי אמי בשם רבי יהושע בן לוי. על שם ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה. ניחא לעדה. ולמזבח יי. אלא תליין יהושע בדופן. אמר. אני לא מקרבן ולא מרחקן. אלא במי שהוא עתיד לבנות את בית הבחירה ואת שדעתו לקרב יקרב לרחק ירחק. בא דוד וריחקן. שנאמר. והגבעונים לא מבני ישראל המה. ולמה ריחקן. על שם ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה. אמר דוד. בעון ארבעה דברים הגשמים נעצרים. בעון עובדי עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ופוסקין צדקה ברבים ואינן נותנין. בעון עובדי עבודה זרה מניין. השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו׳. מה כתיב בתריה. וחרה אף יי בכם ועצר את השמים וגו׳. בעון מגלי עריות מניין. ותחניפי ארץ בזימותייך וברעתך. מהו עונשו שלדבר. וימנעו רביבים ומלקוש לא היה וגו׳. בעון שופכי דמים מניין. כי הדם הוא יחניף את הארץ. בעון פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין מניין. נשיאים ורוח וגשם איין איש מתהלל במתת שקר. בדק דוד בכל דורו ולא מצא אחד מהן. התחיל שואל באורים ותומים. הדא הוא דכתיב ויבקש דוד את פני יי באורים ותומים. אמר רבי אלעזר. כתיב בקשו את יי כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו. מהו אשר משפטו פעלו. שהוא עושה משפט ופעלו כאחת. ויאמר יי על שאול ועל בית הדמים. על שאול שלא עשיתם עמו חסד. ועל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. שלח דוד וקרא להם. מה לכם ולבית שאול. אמרין ליה. על אשר המית ממנו שבעה אנשים. שני חוטבי עצים ושני שואבי מים וחזן וסופר ושמש. אמר לון. מה אתון בעו כדון. אמרו ליה. יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום ליי בגבעת שאול בחיר יי. אמר לון. ומה הנייה לכון ואינון מתקטלין. סבו לכון כסף ודהב. והוון אמרין. אין לנו כסף עם שאול ועם ביתו. אמר. דילמא דאינון בהתין פלגון מן פלג. נסב כל חד מינהון והוה מפייס ליה קומי גרמיה והוה אמר ליה. מה הנייה אית לך דאינון מתקטלין. סב לך דהב וכסף. והוא אמר. אין לנו כסף עם שאול ועם ביתו. אין לי כתיב. באותה השעה אמר דוד. שלש מתנות טובות נתן הקדוש לישראל. רחמנין ובויישנין וגומלי חסדים. רחמנין מניין. ונתן לך רחמים. בויישנין מניין. ובעבור תהיה יראתו על פניכם. זה סימן לבויישן שאינו חוטא. וכל שאין לו בושת פנים דבר בריא שלא עמדו אבתיו על הר סיני. וגומלי חסדים מניין. ושמר יי אלהיך לך את הברית ואת החסד. ואילו אין בהן אחד מהן. מיד עמד וריחקן. שנאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה. אף עזרא ריחקן. שנאמר והנתינים יושבים בעופל. אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מרחקן. דכתיב והעובר את העיר יאבדוהו. כתיב ויאמר המלך אני אתן. ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את אדמוני ואת מפיבושת וגו׳. ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה. ואת אמר אכן. אמור מעתה. בני מירב היו וגידלתן מיכל ונקראו על שמה. ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני יי ויפלו שבעתם יחד. חסר יו״ד. זה מפיבושת בן יהונתן בן שאול שהוא אדם גדול בתורה ונתן דוד עיניו בו להצילו מידם. אמר דוד. הריני מעבירן לפני המזבח וכל מי שהמזבח קולטו הרי הוא שלי. והעבירן לפני המזבח ונתפלל עליו והלך המזבח וקלטו. הדא הוא דכתיב אקרא אל אלהים עליון לאל גומר עלי. שהסכים הקדוש ברוך הוא עם דוד. והמה הומתו בימי קציר בראשונים כתיב קציר שעורים. ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה על הצור. מהו על הצור. אמר רבי הושעיה. שהיתה אומרת הצור תמים פעלו. רבי אבא בר זמינא בשם רבי הושעיה. גדול הוא קידוש השם מחילול השם. בחילול השם כתוב לא תלין נבלתו על העץ. ובקידוש השם כתוב מתחילת הקציר עד נתך מים עליהם. מלמד שהיו תלויין מששה עשר בניסן עד שבעה עשר במרחשון. והיו העוברים והשבים אומרים. מה חטאו אילו שנשתנית עליהן מידת הדין. והיו אומרים. על שפשטו ידיהן בגרים גרורים. אמרו. מה אם אילו שלא נתגיירו לשם שמים ראו היאך תבע הקדוש ברוך הוא את דמן. המתגייר לשם שמים על אחת כמה וכמה. אין אלוה כאלהיכם ואין אומה כאומתכם. ואין לנו להידבק אלא בכם. הרבה גרים נתגיירו באותה שעה. הדא הוא דכתיב ויספר שלמה את כל האנשים הגירים ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר. רב הונא אמר. בימי רבי לעזר בן עזריה ביקשו לקרבן. רבי אבהו מפיך לישנא. בימי רבי לעזר. אמרו. מי מטהר חלקו שלמזבח. הדא אמרה יהושע ריחקן. אפילו תימא. יהושע ריחקן. כלום ריחקן אלא פסולי משפחה. אין תימר. משום פסולי עבירות. מעתה הבא על הנתינה לא יהא לה קנס. והתנינן. הבא על הנתינה יש לה קנס. אמר רבי אלעזר. איררן כנחש. שנאמר ועתה ארורים אתם. וכתוב ויאמר איש ישראל אל החוי. וכי חיוי היו. אלא שעשו מעשה חיוי. אמר. יודע אני שאמר הקדוש ברוך הוא כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אלא הריני הולך ומרמה בהן והן אוכלין ונענשין ואני יורש את הארץ לעצמי. כך עשו אילו. אמרו. יודעין אנו שהקדוש ברוך הוא אמר לישראל כי החרם תחרימם החתי והאמרי והפרזי כאשר צוך יי אלהיך. וכתוב לא תכרת להם ברית. הרי אנו הולכין ומרמין בהן והם כורתין עמנו ברית. מה נפשך. יהרגו אותנו עברו על השבועה. יקיימו אותנו עברו על הגזירה. בין כך ובין כך הן נענשין ואנו יורשין הארץ. רב נחמן בר יעקב אמר. מקבלין גרים מן הקרדויים ומן התדמוריים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מתניתא אמרה כן שגירי תדמור כשירין. דתנינן תמן כל הכתמים הבאין מרקם טהורים. הא גירי תדמור כשירין. רבי יעקב בר אחא אמר שמועתא. רבי חנינה רבי יהושע בן לוי חד מכשיר וחד מקבל. מאן דמכשיר מקבל ומאן דמקבל לא מכשיר. רבי יוסה בירבי בון בשם רב נחמן. בבל ליוחסין עד נהר יזק. רבי יוסי בירבי בון אמר. רב ושמואל. חד אמר עד נהר יזק. וחד אמר. עד נהריואני. אמר רב יהודה. בין הנהרות כגולה ליוחסין. רבי חנינה בן ברוקה בשם רב יהודה. בני מישא לא חשו להם אלא משום ספק חללות. כהנים ששם לא הקפידו על הגרושות. תמן אמרין. מישא מתה מדיי חולה. עילם וגבביי גוססות. חביל ימא תכילתא דבבל. שנייא וגבביא וצררייא תכילתא דחביל ימא. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יאשיה. דור אחד עשר שבממזר כרבי שמעון כשר. דלא דריש עשירי עשירי. תני. רבי לעזר בירבי שמעון אומר. דור אחד עשר שבממזר זכרים אסורין ונקיבות מותרות. רבי שמואל בריה דרבי יוסי בירבי בון. אתיא דרבי אלעזר בירבי שמעון כרבי מאיר. כמה דרבי מאיר אמר. גזירה שוה במקום שבאת. כן רבי לעזר בירבי שמעון אמר. גזירה שוה במקום שבאת. מה להלן זכרים אסורין ונקיבות מותרות. אוף הכא זכרים אסורין ונקיבות מותרות. מעתה אפילו מיד. ובלבד מעשירי ולמעלה. שאלו את רבי אליעזר. דור אחד עשר שבממזר מהו. אמר להן. הביאו לי דור שלישי ואני מטהרו. מאי טעמא דרבי אליעזר. דלא חיי. ואתייא דרבי אליעזר כרבי חנינה. דאמר רבי חנינה. אחת לס̇ לע̇ שנה הקדוש ברוך הוא מביא דבר בעולם ומכלה את הממזרים ונוטל עמהן כשירים שלא לפרסם לחטאים. ואתייא כההיא דאמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש. במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני יי. שלא לפרסם את החטאים. וגם הוא חכם ויבא רע. לא מסתברא דלא וגם הוא חכם ויבא טוב. אלא ללמדך שאפילו רעה שהקדוש ברוך הוא מביא לעולם בחכמה הוא מביאה. ואת דבריו לא הסיר וקם על בית מריעים ועל עזרת פועלי און. רב חונה אמר. אין ממזר חיי יותר משלשים יום. רבי זעירא כד סלק להכא שמע קלין קריי. ממזירא וממזרתה. אמר לון. מהו כן. הא אזלה ההיא דרב הונא. דרב הונא אמר. אין ממזר חיה יותר משלשים יום. אמר ליה רבי יעקב בר אחא. עמך הייתי כד אמר רבי אבא רב הונא בשם רב. אין ממזר חיי יותר משלשים יום. אימתי. בזמן שאינו מפורסם. אבל אם היה מפורסם חיי הוא. רבי יסא בשם רבי יוחנן. אף לעתיד לבוא אין הקדוש ברוך הוא נזקק אלא לשבט לוי. מה טעמא. וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזיקק אותם וגו׳. אמר רבי זעירא. כאדם שהוא שותה בכוס נקי. אמר רבי הושעיה. בגין דלית אנן לויים נפסיד. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו. אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה עמהן צדקה. מה טעמא. והיו ליי מגישי מנחה בצדקה. אמר רבי יוחנן. כל משפחה שנשתקע בה פסול אין מדקדקין אחריה. אמר רבי שמעון בן לקיש. מתניתא אמרה כן. משפחת בני צריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע. ועוד אחרת היתה שם וקירבוה בני ציון בזרוע. ולא ביקשו חכמים לפרסמן. אבל חכמים מוסרין אותן לבניהן ותלמידיהן פעמיים בשבוע. אמר רבי יוחנן. העבודה שאנו מכירן. ומה נעשה ונשתקעו בהן גדולי הדור. אמר רבי יהושע בן לוי. חמשת אלפים עבדים היו לפשחור בן אימר וכולם נשתקעו בכהונה גדולה. הן הן עזי פנים שבכהונה. אמר רבי אלעזר. עיקר טירונייא שלהן ועמך כמריבי כהן. אמר רבי אבהו שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותים בימי שמר. אמרין הדא עדן דמשאה מניהון. אמר רבי חנינה. מתניתא דלא כרבי יודה. דרבי יודה אמר. ארבע קהילות הן. קהל כהנים קהל לויים קהל ישראל קהל גרים. מתיבין לרבי יהודה. והכתיב לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל יי. פסולי גוף אינון. והכתיב בנים אשר יוולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל יי. בעשה אינון. ורבנין אמרין. שלשה קהילות הן. קהל כהנים קהל לויים קהל ישראל. לא יבא. לא יבא. לא יבא.