תלמוד ירושלמי קידושין פרק ד הלכה ג

משנה: כל האסורין לבוא בקהל מותרין לבוא זה בזה ורבי יהודה אוסר. רבי אליעזר אומר וודאן בודאן מותר וודאן בספיקן וספיקן בוודאן וספיקן בספיקן אסור. ואילו הן הספיקות שתוקי אסופי וכותי. הלכה: כל האסורין לבוא בקהל כול׳. רבי ירמיה אמר. כללא. פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת. אמר רבי יוסי. ובלבד פסול משפחה. הא פסול גוף לא. חייליה דרבי יוסי מן הדא. דאמר רבי חלקיה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. לא שנו אלא פצוע דכא ישראל. אבל פצוע דכא כהן כמה דאת אמר תמן. כהן ברור אסור לו לישא גיורת. אף הכא ישראל ברור אסור לו לישא ממזרת. נישמעינה מן הדא. דאמר רבי אימי תני רבי יעקב גבולייא קומי רבי יוחנן רבי יצחק בר טבליי בשם רבי שמעון בן לקיש. דברי רבי יהודה. ממזר לא ישא ממזרת כדי שיכלו ממזירין מן העולם. ודכוותה עמוני לא ישא עמונית. אמר רבי יוסי בירבי בון. על דרבנין צריכה. אין יסבור רבי יהודה גירים פסולים בקהל יי אינון. לישא עמונית אינו יכול שהוא קהל יי אצלו. לישא מצרית אינו יכול שהוא קהל יי אצלה. אמר רבי מתנייה. משחררין שפחה ומשיאין לו. ודכוותה מצרי לא ישא מצרית. נישמעינה מן הדא. תני רבי אבהו קומי רבי יוחנן. אמר רבי יהודה. בנימן גר מצרי היה מתלמידי רבי עקיבה. אמר. אני גר מצרי נשוי גיורת מצרית. בני בן גר מצרי ואני משיאו לגיורת מצרית. ונמצא בן בני כשר לבא בקהל. אמר לו רבי עקיבא. לא בני. אלא אף אתה השיאו לבת גיורת מצרית כדי שיהו שלשה דורות מיכן ושלשה דורות מיכן. רב יהודה בשם רב. הלכה כרבי לעזר דברי חכמים. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק. לא יבא ממזר בקהל יי. בקהל ברור אינו בא. בא הוא בקהל ספק. תמן תנינן. ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון יוציא והוולד כשר וחייבין אשם תלוי. תני. הראשון כשר להיות כהן והשיני ממזר בספק. רבי אלעזר בן יעקב אומר. אין ממזר בספק. מודה רבי אליעזר בן יעקב בספק כותים ובספק חללים. כההיא דתנינן תמן. עשרה יוחסין עלו מבבל. על דעתיה דרבי אליעזר בן יעקב שמונה. על דעתין דרבן גמליאל ורבי אליעזר תשעה. על דעתין דרבנין עשרה.