תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק ג הלכה ה
משנה: שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות. רבי יהודה אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים: הלכה: אני יי אלהיכם. אילו המלכיות. זכרון תרועה אילו הזכרונות. שופר תרועה. אילו השופרות. עד כדון ראש השנה. יובל. והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכפורים. שאין תלמוד לומר בחודש השביעי. מה תלמוד לומר בחודש השביעי. אלא כל מה שאת עושה בראש השנה הוי עושה בעשור לחודש. מה כאן מלכיות זכרונות ושופרות אף כאן מלכיות זכרונות ושופרות. מניין שהיא פשוטה לפניה. תלמוד לומר והעברת שופר. ומניין שהיא פשוטה לאחריה. תלמוד לומר תעבירו שופר. עד כדון יובל. ראש השנה. והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכפורים. שאין תלמוד לומר בחודש השביעי. מה תלמוד לומר בחודש השביעי. אלא מה שאת עושה בחודש השביעי כבעשור לחודש. מה כאן תוקע ומריע ותוקע אף כאן תוקע ומריע ותוקע. מניין שהן שלש שלשלש שלש. תלמוד לומר יום תרועה. זכרון תרועה. שופר תרועה. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל. ותקעתם תרועה. ותקעתם תרועה שנית. תרועה יתקעו למסעיהם. אין תימר. היא תקיעה היא תרועה. והכתיב ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו. יובל [היא]. אף על פי שלא השמיטו. אף על פי שלא תקעו בשופר. או יכול אף על פי שלא שילחו עבדים. תלמוד לומר היא. דברי רבי יודה. רבי יוסה אומר. יובל. אף על פי שלא השמיטו. אף על פי שלא שילחו עבדים. או יכול אף על פי שלא תקעו בשופר. תלמוד לומר היא. אמר רבי יוסה. מאחר שהכתוב תולה אותה לעניין תקיעת שופר. וכתוב אחר תולה אותה לעניין שילוח עבדים. מפני מה אני אומר. יובל שלא בשילוח עבדים. (שאי) [ש]איפשר ליובל בלא שילוח עבדים אבל [אי] איפשר ליובל שלא בתקיעת שופר. דבר אחר. תקיעת שופר תלויה בבית דין ושילוח עבדים תלוי בכל אדם. ואתייא כהיא דאמר רבי שמואל בר רב יצחק. וידבר יי אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל. על מה ציום. על פרשת שילוח עבדים. ואתייא כהיא דאמר רבי אילא. לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים. הדא הוא דכתיב מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי וגו׳. תני בשם רבי נחמיה. היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר. אמר רבי יוחנן. זו דברי רבי יודה ורבי יוסה. אבל דברי חכמים. קידוש בית דין ותקיעת שופר והשמט כספים משמיטין. ניחא קידוש בית דין ותקיעת שופר. השמט כספים לא בסוף הן משמיטין. רבי זעורה שמע לה מן הדא. ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך. כבר נשמעו דבריך. אמר רבי יוחנן. טעמיה דרבי יהודה כדי ליתן את המצאוי על המצאוי ואת שאינו מצאוי על שאינו מצוי.
